קצת סדר במהלכים ההיסטוריים באיזור, ומה המצב בין ארה"ב וישראל ובין דונלד טראמפ ובנימין נתניהו?
תהליך ההתלכדות בין המדינאים והצבאות היה ארוך וזהיר וארך כשנה. זה התחיל בבחירתו של טראמפ לקדנציה שנייה כנשיא ארצות הברית, שחרור חימושים, גיבוי לסוגיית החטופים, ולתקיפת הגרעין האיראני ושבע פגישות אישיות.
בחודשיים האחרונים, לאחר הכישלונות המדיניים של השליחים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר, בסיוע קטאר וטורקיה, הבשילה בטראמפ ההבנה שיאלץ להפעיל כוח. טראמפ – להבדיל מנתניהו – מעולם לא הוביל מבצעים צבאיים רחבים, והיה זקוק לצבור ביטחון בהפעלת כוח בהצלחה.
עוד באתר:
נתניהו השותף-היועץ, הסביר בעצמו, שלח אליו את אנשי המודיעין הביון והתקיפה הישראליים, והראה לטראמפ וקציניו כי יש תוכנית אופרטיבית לנצח.
מרגע שהמבצע יצא לדרך וצבר הצלחות – גם הביטחון של טראמפ גבר, והביא למצב הפוך מ"עם כלביא", אז טראמפ ביקש לסגור את האירוע מוקדם. הפעם הוא המוביל להרחבתו והשלמתו.
ישראל וארה"ב שותפות במבצע אך המטרות של כל מדינה מעט שונות, וחלקן משותפות:
- ישראל ביקשה לחסל את איום הטילים הבליסטיים וחיסול שאריות יכולות אופציית הגרעין שאיימו עליה.
- טראמפ מבקש להשתלט על רוב מאגרי אנרגיה בעולם (אחרי ונצואלה), לדחוק את סין מהמזרח התיכון, להחליש את רוסיה ולהשלים את השפעתו הבלעדית במפרץ הפרסי. הדרך לשם היא בהקמת משטר פרו מערבי בטהראן.
המדינות הגדירו במשותף שש מטרות יביאו להישגים המדיניים ('אסטרטגיית היציאה', 'הרגל המסיימת') בסדר הבא:
1. עריפה וטלטול המשטר
2. פגיעה במערך הטילים והשגת עליונות אווירית
3. פגיעה במטרות שלטון ונכסים כלליים
4. חיסול התעשיות הביטחוניות
5. השמדת הגרעין
6. חיסול שלוחי איראן במזרח התיכון – חיזבאללה וחמאס
המבצע מתנהל במהירות גבוהה מהתכנון ונמצא בסיום השלב הרביעי. כמו בכל מלחמה ('ממלכת אי הוודאות') החליט הפעם חיזבאללה להצטרף לעזרת איראן. ישראל, הגם שהיא מתוחה עד הקצה, החליטה לנצל את ההזדמנות להסיר גם את שאריות האיום הזה מגבולה הצפוני ופתחה זירת משנה בלבנון.
מה יקרה בזמן הקרוב?
– תוכנית השחיקה והבליץ הישראלי אמריקאי מהאוויר ימשכו כמתוכנן.
– ארה"ב מתכוונת לפתוח את מיצרי הורמוז לאספקת אנרגיה ולצורך כך היא נערכת בכמה דרכים.
- השמידה את המערך הימי של איראן.
- בונה קואליציה של ספינות מלחמה ללוות מכליות במיצר.
- מייצרת מאזן אימה עם איראן בכיבוש מקורות הנפט שלה – האי חראג.
- מקדמת גם נחתים שעשויים לתפוס את קו החוף האיראני הצופה למיצר ולמנוע ירי טילי חוף-ים או כטבמי"ם לעבר ספינות.
ארה"ב וישראל מתכננות ומצפות כי כל המהלכים הללו יביאו לקריסת המשטר, ואז יינתן האות בשבועות הקרובים להמונים לצאת לרחובות ולהקים משטר חלופי. המהלך הזה הוא בעייתי, לא נשלט, כאוטי ועלול גם להיכשל. למרות שכנראה יש הכנות ותוכניות גם לשלב הזה.
מה יקרה אם המשטר יישאר? גם אז המלחמה כבר ריסקה את עוצמת המשטר, החזירה אותו עשרות שנים לאחור (מזכיר את עזה החריבה?). ארה"ב תמשיך בסנקציות ותמנע הכנסות מנפט, ישראל תמשיך במעקב ואיסוף מודיעין ולא תהסס לגדוע כל יוזמה בראשיתה (כמה סבבי הפצצות היו בתימן עד שנכנעו צבאית – בלי שיודו?). בינתיים נשלים את פירוק חיזבאללה והחמאס מנשקם.
בישראל מתרוצצות כבר שנה שתי אסכולות על יחסי טראמפ-נתניהו וארה"ב-ישראל.
– האחת טוענת שנתניהו סתם מציק לטראמפ, גורר אותו למלחמה אינסופית רק משיקולים פוליטיים ודחיית הקץ (בחירות). וטראמפ התפתה, אבל הכוחות השפויים בממשל יעצרו אותו בקרוב, ואנחנו נשאר בלי אופק ובדרך לכישלון. זו אסכולת אולפני 11-13.
– השנייה מדברת על מערכת יחסים ושילוב אינטרסים נדיר וחד פעמי של שתי המדינות והמנהיגים. באופן שמעצב את האיזור (עבור ישראל) והעולם (עבור טראמפ) אחרי חצי מאה לעשורים קדימה. ברית שהופכת את הצמד לבלתי מנוצחים מול כל הכוחות שעצבו את העולם עד כה – אירופה, מוסדות האו"ם וציר הרשע.
הסקירה הזו מיועדת למי שכבר השתכנע שאסכולת האולפנים – דמיונית ומופרכת, נמשיך לעקוב.
