בתוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג, התארחה הרבנית חנה רוטנברג שהיא דור שני לניצולי שואה, מרצה ומחברת הספר איך לא ידעתי. השיחה ביניהן חשפה זווית פחות מדוברת של זיכרון השואה: לא רק סיפורים קשים, אלא דווקא שתיקה מוחלטת, שהפכה לדרך חיים של דור שלם.
רוטנברג תיארה ילדות יוצאת דופן בקהילה היהודית באנטוורפן, שם רוב הילדים היו בני ניצולים, אך איש כמעט לא דיבר על העבר: "לא ידעתי בכלל שההורים שלי עברו שואה" סיפרה, והוסיפה: "זה היה כמו הסכם שבשתיקה – הם לא מספרים ואנחנו לא שואלים". לדבריה, גם כשהיו סימנים ברורים, שפות זרות בבית, היעדר סבים וסבתות – לא התעורר שיח. "הרגשתי שיש דברים שלא שואלים עליהם".
רק בשלב מאוחר יותר בחייה נחשפה לאמת ברגע מטלטל במיוחד. "זו הייתה פצצת אטום על הראש" תיארה, כאשר אביה שיתף לראשונה בסיפור אישי מאושוויץ, דווקא באירוע משפחתי. הסיפור, על מסירות נפש להנחת תפילין בתנאים בלתי אפשריים, נועד להעביר מסר לדור הבא: אמונה אינה רק מושג – אלא כוח שמחזיק גם ברגעים הקשים ביותר.
עוד באתר:
בניגוד לגישות הרווחות כיום, רוטנברג מדגישה כי השתיקה לא פגעה אלא דווקא הגנה: "אני מודה לקדוש ברוך הוא שחסכו מאיתנו את כל המידע הזה" אמרה בכנות. לדבריה, הוריה ביקשו להעניק לילדיהם ילדות נורמלית ובריאה. גם אמה, ששרדה את המלחמה בגיל צעיר, חזרה והדגישה: "האמונה, האמונה, האמונה – זה מה שנתן לי את הכוח להתחיל מחדש".
בסיום השיחה העבירה רוטנברג מסר ברור לדור הצעיר. לדבריה, סיפורי השואה אינם רק זיכרון היסטורי, אלא מקור השראה וכוח נפשי: "אין דבר כזה לא יכול, יש רק לא רוצה". היא מדגישה כי הדור הנוכחי, המתמודד עם אתגרים מסוג אחר, יכול לשאוב כוח מהעבר: "אם הם הצליחו לקום מתוך האפר – אנחנו יכולים להתמודד עם כל קושי".
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' ב'קול חי':
