מומחה כשרות חושף: "כמעט אין אבטיח כשר בארץ ישראל"

בארץ ישראל אין (כמעט) אבטיח כשר.

בטפיחה המסורתית על האבטיח והטיית האוזן להאזין לצליליה המגוונים, הסכיתו להד העולה מתוכה: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

ייתכן שאנו הצרכנים עוברים על איסור מסייע בידי עוברי עבירה בכל קניה של אבטיח.

וייתכן ואין לברך עליהם שהחיינו, כי אם על הגדלים מעבר לקו רוחב 30 ובאיזור אילת.

לקראת הקיץ הבעל״ט בו פרי אדמה מרענן זה מככב על שולחנם של בני ישראל בכל עת ובפרט בשבתות וחגים ובאירועי שמחה.

מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן מחכים ומעשיר את ציבור שומרי משמרת הכשרות ביריעה מרתקת ומקיפה, מלאה בגילויים מפעימים אודות כשרות האבטיח בימינו.

אם בעבר בעיית ההרכבות הייתה קיימת רק באילנות, הרי שבשנים האחרונות המציאות המרה טופחת על פנינו, כאשר התפתחו שיטות גידול חדשות, הבנויות על הרכבת ירקות בדומה להרכבת אילנות,  ומגדלים רבים החלו להשתמש בהן.

בעבר לא הייתה מצויה הרכבה בירקות, ועל מגדלי הירקות הייתה החובה להיזהר אך ורק מאיסור כלאי זרעים, דהיינו לשמור על המרחק הנדרש בין הסוגים.

הרכבת הירקות מצויה בעיקר במשפחת הדלועיים כמו מלפפון, מלון ואבטיח. תופעה זו של הרכבה אסורה באבטיח התפשטה כל כך, עד שניתן לומר שכיום כמעט כל האבטיחים בארץ – מורכבים על דלעת באופן האסור של הרכבת מין בשאינו מינו.

והנה לצערנו המצב כיום שרוב האבטיחים נזרעים באיסור כלאים, דהיינו ששותלים אבטיח על מצע של דלעת כדי לחזקו, ועוברים בכך על מיליוני איסורי דאורייתא, ואמנם האבטיח לא נאסר באכילה, כמבואר במשנה בכלאים [פ"ח מ"א], וכך נפסק ברמב"ם [פ"א מהל' כלאים ה"ז], ובשו"ע [יו"ד סי' רצו סעיף א'] שאין איסור אכילה בכלאי זרעים, אלא רק בכלאי הכרם, אולם איך ניתן לעבור לסדר היום כשעבורינו הלקוחות שומרי התורה עוברים יהודים על כמות בלתי נתפסת של איסורי דאורייתא, ודבר זה גורם שכמעט בלתי אפשרי להיות חקלאי שומר תורה ומצוות, וכמה נלחמים על שמירת השביעית אצל החקלאים, שהיא מדרבנן בזמן הזה, ועל איסור דאורייתא של כלאיים כולם דוממים, בוודאי שדבר זה אמור להיות כואב לכל ירא שמים.

כדי לסבר את האוזן על היקף התופעה, רק בגידול האבטיחים מדובר על כארבעים אלף דונם, ובכל דונם כמובן גדלים אלפי אבטיחים, ובכל אבטיח עוברים על איסור הרכבה, וכן על איסור מקיים, בכל רגע ורגע, ואין להקל ולומר שהרבה מהמגדלים בפועל הם גויים שעובדים בשדה, שהלא אף ע"י מגדל גוי הדבר אסור, כדאיתא ברמב"ם פ"י מהל' מלכים ה"ו, והוא מפי הקבלה, וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף א',

מדובר כיום על קרוב לעשרים מיליון שתילים מורכבים בישראל מידי שנה רח"ל, ובמגוון רחב של יבולים, אבטיחים, מלונים, עגבניות, מלפפונים, פלפלים, חצילים, ואגסים, פיסטוקים, אפרסקים, נקטרינה, דובדבנים, משמשים, שזיפים, שסק, שקדים, תפוזים, לימונים, קלמנטינה, אשכוליות, ובאבטיחים הינם ברובם ממש.

וכך הוא התהליך: מגדלים את הרוכב, שהוא האבטיח, ואת הכנה, שהוא בסיס של דלעת, בעלת עמידות גבוהה למחלות קרקע. את שני המוצרים האלה מגדלים בין שבועיים לשלושה ואז חותכים באופן ידני את הכנה של הדלעת ומרכיבים עליה את האבטיח. אחרי החיתוך וההרכבה השתיל עובד לחדר מיוחד שבו נשמרות לחות וטמפרטורה ספציפיות למשך שבועיים. אחרי איחוי הרקמות, יוצא שהשתיל בנוי ממערכת שורשים וגבעול של דלעת החלק העליון שלו הוא זן האבטיח.

השתילים המורכבים באים מכמה סיבות, ראשית, כיוון שיותר ויותר חומרי הדברה מוצאים משימוש, עקב סכנתם לציבור ושאר מתנגדי האקולוגיה, לכן החקלאי נאלץ וזקוק לשתיל בעל עמידות גבוהה למחלות, בנוסף, הדלעת מאפשרת לאבטיח יכולת צמיחה ואפקט יותר גדול.

כך גם השתיל שמיוצר במשתלה חוסך לחקלאי מעל חודש של ימי השקיה. אחרי ההרכבה השתילים גדלים בחממה עד קליטה ואחידות מלאה. בה הם מקבלים את התנאים הטובים ביותר מבחינת טמפרטורה, דישון, אוורור ועוד, מכאן השתיל מגיע לשדה, לאחר שתילתם בשדה מוסיפים חיפוי בניילון עליון, מעל קשתות הברזל. חיפוי הקרקע בניילון נועד לחמם את האדמה, ואת השתיל, שירגיש כמו בקיץ. ככל שנתקדם לתוך הימים החמים, נפתח יותר ויותר חלונות בפלסטיק, עד שיוסר לחלוטין.

ואז נחשפת מקשת אבטיחים נהדרת, על פי נתונים הקיימים במשרד החקלאות, בכל שנה מגדלים בארץ כ-25 אלף דונם אבטיחים, למאכל טרי.

בתחילת העונה הם גדלים באופן המוזכר, תחת חיפוי ה'חממיות', ונקטפים מחודש מארס עד אפריל. בטכנולוגיה הזאת מגדלים כעשרת אלפים דונם. בחלק השני של העונה, מגדלים אבטיחים בשדה פתוח – כ-15 אלף דונם. הקטיפים הראשונים של אבטיח בישראל מתחילים מאזור הערבה וכיכר סדום, אחר כך מצפון לים המלח, עמק בית שאן והנגב המערבי. בהמשך העונה, משדה פתוח, מאזור העמקים,

סוגי הירקות המורכבים:

אבטיח – רובם ככולם מורכבים על שאינו מינו, ובד"כ על דלעת (95%)

עגבניה – יש כמה עשרות אחוזים של הרכבות, אבל בד"כ מורכב על מינו צריך בדיקה לוודא שאכן ההרכבה שנעשית לטענת החוקרים על מינו עומדת במבחן ההלכה שזה באמת מינו.

מלפפון – כיום חלק ניכר מהגידול בארץ מורכב על שאינו מינו, וגם כאן בד"כ מורכב על דלעת (בין % 40-50)

מלון – קיימת בעיית הרכבה של אינו מינו, ובד"כ על גבי דלעת (כרגע סביב 10%)

חציל – לאחרונה החלו ניסויים של הרכבות ע"ג עגבניות, וכרגע מדובר על אחוזי שיווק נמוכים מגידולים אלו (כ-% 3)

ההסבר מדוע מערכות ועדות הכשרויות אינם מפקחים על איסור חמור זה הוא, כיון שמצד ההלכה למרות האיסור החמור, הפרי מותר באכילה גם אם ההרכבה נעשתה חלילה בזדון למעט כלאי הכרם שאסורים באכילה ובהנאה, וממילא העיקר מה שעומד לעיניהם של רבני ועדות הכשרות הוא האם הירק מותר לאכילה "ותו לא",

זעקת הכלאיים עולה ומיתמרת עד לרקיע. ונשאלת השאלה הכאובה, אותו יהודי שמקפיד על קלה כבחמורה ונזהר מכל חשש ספק ספיקא, כשיושב על שולחנו וסביבו שלל פירות וירקות אשר רובם או כולם גדלו באיסור דאורייתא כיצד אין ליבו נוקפו? כאשר אין ספק שבזה שצורכים יבול כזה גורמים לכך שהחקלאים והמשתלות עובדים שעות נוספות ביצורי עוד ועוד הרכבות אסורות כדי לספק לציבור החרדי את דרישותיו ואם הצבור היה דורש ומתנה שהפירות והירקות שהם צורכים יהיו בלי שום איסורי כלאים כמה "לפני עור לא תתן מכשול" היה נמנע, וכמה מיליוני איסורי כלאים היה נמנע כל שנה בארצינו הקדושה.

זאת ועוד, הרב אלכסנדר מנדלבוים שליט"א מחבר ספר 'זאת הברכה' כותב כך אמנם על אבטיח מברכים ברכת שהחיינו, אך לדעת הרב אלישיב זצ"ל לא ראוי לברך ברכת שהחיינו על גידול שהינו מורכב מין על שאינו מינו, באיסור. לכן, הואיל וצמחי האבטיח בימינו הינם לרוב מורכבים על כנה של דלעת, הרי זו הרכבה שאסורה, ולכן לא כדאי לברך שהחיינו על האבטיחים המורכבים על כנת דלעת.

ויש שהשיגו על דבריו, וטוענים כך.

המשתלה הגדולה בארץ שמייצרת שתילי ירקות היא של חברת חישתיל, וממוקמת באשקלון. רוב עובדיה של חישתיל הם יהודים. במשתלה מכינים כנות של דלעת, ועליהם מרכיבים רוכב של אבטיח. השתיל המורכב מוכן ומועבר לשתילה בערבה הדרומית, שם נטעים בשדות גדולים של זני אבטיח חורפיים, כאשר הזן המוביל בעונה זו קרוי אודם. מדובר באבטיח גדול ללא גרעינים. יצוין שהאבטיחים שנקטפים בקיץ, גם הם רובם מורכבים ומשתייכים לזן הקרוי סידלס.

רוב השדות בערבה הדרומית נמצאים דרומית לקו רוחב המעלה ה- 30 , מה שאומר שהינם בחזקת חוץ לארץ לרוב הדעות, ודינה של הרכבה של ירק על ירק בחוץ לארץ כותב הכסף משנה בהלכות כלאיים פרק א' הלכה ה' בפירוש, שלדעת הרמב"ם הרכבת ירק על ירק בחוץ לארץ 'מישרי שרי' כלומר מותרת, כדין כל כלאי זרעים שמותרים בחוץ לארץ. ואילו לדעת הטור יש לאסור הרכבת ירק על ירק גם בחוץ לארץ כדין הרכבת אילן שאסורה בחו"ל.

בדעת השולחן ערוך, משמע שהוא פוסק כדעת הרמב"ם ע"פ הסברו בכסף משנה שירק בירק מותר בחו"ל.

עולה מכאן שמותר לגדל בערבה הדרומית מתחת לקו רוחב שלושים, אבטיחים שמורכבים על דלעת. וכן פסק בזמנו החזון איש לפרופסור מאיר שוורץ שמותר לזרוע כלאי זרעים באזור אילת. ואע"פ שעצם ההרכבה נעשתה במשתלה באשקלון, הרי הגידול של האבטיח, והפרי שלו רובו ככולו נעשים בהיתר בערבה הדרומית.

יוצא מכאן שהואיל ורוב האבטיחים בעונה זו מגיעים מהערבה הדרומית [למשל זן אודם] אין בהם איסור של הרכבת מין על שאינו מינו, וניתן לברך עליהם שהחיינו. יש להדגיש, שגם הרב אלישיב לא אמר שכך הדין להלכה שאין לברך על פרי שגדל על עץ מורכב, שהרי אין לדבריו מקור בפוסקים.

ישנם גם עצי פרי מורכבים ורבים שותלים זאת באיסור בגינותיהם הפרטיים מחוסר מודעות, ועוד חזון למועד.

להצטרפות לקבוצת ״כשרות״ – מידעים ועדכונים מהרב יוחנן רייכמן
‏