בעוד העולם מנסה לעכל את השלכות הפסקת האש, יורם אטינגר, דיפלומט ומומחה ליחסי ישראל-ארה"ב, משרטט תמונת מצב של ברית ביטחונית הדוקה מאי פעם. לדבריו, המציאות הנוכחית ב-2026 אינה מסתכמת רק בהצהרות ובחתימות על הסכמים, אלא בשיתוף פעולה צבאי אופרטיבי "שכמוהו לא ידענו אף פעם". אטינגר מדגיש כי המניע האמריקאי אינו פילנתרופי: "ארה"ב לא באה לפה כדי לחלץ אותנו, היא באה לשתף פעולה עם מי שהיא רוצה, ולמנף את היכולות של צה"ל לקידום מטרותיה".
השינוי הדרמטי ביחסים נובע מהכרה אמריקאית כי ישראל היא בעלת ברית ייחודית, במיוחד לאור כישלונן של בעלות ברית מסורתיות אחרות. בעוד מדינות נאט"ו, יפן ודרום קוריאה נתפסות בוושינגטון כמי ש"נכשלו במבחן", ישראל מתבלטת כגורם היחיד שעליו ארה"ב סומכת באמת. אטינגר מצטט גנרלים אמריקאים הלועגים לברית נאט"ו ומכנים אותה בציניות "Only Talk No Action", ומציג את ישראל כאלטרנטיבה המבצעית היחידה במזרח תיכון.
לצד ההערצה ליכולות הטכנולוגיות והביטחוניות של ישראל, אטינגר מתריע מפני שחיקה מדאיגה במעמדנו בקרב הציבור האמריקאי הרחב. השינויים הדמוגרפיים הדרמטיים בארה"ב, שכוללים עלייה בכוחם של מיעוטים המזוהים עם העולם השלישי וגורמים אסלאמיים, משפיעים ישירות על התמיכה בישראל בתוך המפלגה הדמוקרטית. "מעולם לא היה שפל כזה באהדה לישראל בקרב הדמוקרטים", הוא מציין, ומסביר כי המצביע הדמוקרטי של היום שונה בתכלית מזה שהכרנו בעשורים הקודמים.
עוד באתר:
בזירה האירופית, התמונה קודרת עוד יותר. בעוד ירושלים ווושינגטון מתקרבות, אירופה נוקטת בקו עוין, לעיתים עד כדי תמיכה באינטרסים איראניים. אטינגר תולה זאת בתפיסת עולם אירופאית של "אכול ושתו כי מחר נמות", והמצאת מציאות חלופית כדי להתחמק מהתמודדות עם המציאות המורכבת. השורה התחתונה שלו ברורה: למרות האתגרים הדמוגרפיים והבינלאומיים, ישראל הצליחה למצב עצמה כנכס אסטרטגי עליון עבור ארה"ב, מה שפותח עידן חדש ביחסי שתי המדינות לקראת יום העצמאות ה-78.
האזינו לריאיון המלא, מתוך המהדורה המרכזית בהגשת אבי מימרן ב'קול חי':
