ביטול הילולת הרשב"י במירון: בריאיון למהדורה המרכזית ב"קול חי" הציג העיתונאי אריה ארליך תמונת מצב מורכבת – בין כאב עמוק של הציבור לבין חוסר אמון גובר מול הרשויות. כבר בפתח דבריו הדגיש כי הקשר למירון אינו עניין טכני או מסורתי בלבד, אלא "קשר נשמתי שאי אפשר להגדיר אותו במילים".
לדבריו, עבור רבים – ובמיוחד בני היישוב הישן בירושלים – ההגעה לציון הרשב"י בל"ג בעומר היא חלק בלתי נפרד מעבודת השם. "זה הרבה מעבר ללימוד... זה קשר נשמתי", הסביר, והזכיר מסורות עתיקות של יהודים שעלו למירון שבועות מראש, מתוך דבקות והתמסרות.
ארליך הביא גם עדות אישית מטלטלת: אדם מבוגר שסיפר לו כי במשך עשרות שנים לא החמיץ אף ל"ג בעומר במירון. "אני מגיל שלוש לא זוכר שנה אחת שלא הייתי במירון... איך אפשר?" ציטט, והוסיף כי מדובר ברגש עמוק שאינו כפוף לשיקולים רציונליים בלבד.
עוד באתר:
עם זאת, לצד ההבנה לרגש הציבורי, הוא הבהיר כי אין קריאה להפרת הנחיות. "צריך להגביר את השכל על הרגש", אמר, והדגיש את חשיבות השמירה על החיים וההקשבה להוראות גורמי המקצוע, גם כאשר הדבר קשה וכואב.
אחד הנושאים המרכזיים שעלו בריאיון הוא סוגיית האחריות. לדבריו, המציאות שבה אף גורם אינו מוכן לקחת אחריות מובילה לשיתוק מוחלט: "כולם בורחים מאחריות, כדי שאם חס וחלילה יקרה משהו, יוכלו לומר – אני לא קשור".
הוא התריע כי במצב כזה, הציבור עלול למצוא את עצמו ללא הכוונה וללא שליטה: "אומרים בעצם – אנחנו מפקירים את האנשים לגורלם". לדבריו, גם אם קיימים שיקולים ביטחוניים, היה מקום לנסות ולמצות פתרונות שיאפשרו קיום מבוקר של ההילולה.
ביקורת חריפה נוספת הפנה ארליך כלפי התנהלות המשטרה באירועים קודמים, והזהיר מפני שימוש בכוח: "להכות אנשים - זה בוודאי לא יביא ביטחון". הוא קרא להפיק לקחים ולנהוג ברגישות כלפי הציבור.
