גם בשבוע האחרון המשיכו רחפני הנפץ של ארגון הטרור חיזבאללה לגבות מחיר דמים נורא. עוד כמה חיילים גיבורים הי"ד נפגעו ונהרגו מרחפני התקיפה, באין מי שיוכל למנוע את הסכנה.
בזמן שהרמטכ"ל נטפל לחיילים העונדים פאץ' משיח ושולח לכלא צבאי לוחם מסור שהקדיש מאות ימים מחייו למלחמה, רק בגלל שביטא את אמונתו העזה בביאת המשיח, טחו עיניו של אותו רמטכ"ל, וגם של קודמו בתפקיד – שהיה הראשון להיטפל לפאצ'ים הללו – לראות את בעיית הרחפנים ולנסות לקדם תרופה למכה.
בסופו של דבר הפתרון יימצא, השאלה היא כמה חיילים נוספים ישלמו בחייהם היל"ת על אוזלת ידה של מערכת הביטחון בנושא. הכאב זועק לשמיים.
עוד באתר:
כפי שכתבתי כאן בעבר, לפני יותר מרבעון, חיילים יהודים המשרתים בצבא האוקראיני התחננו שמישהו בישראל ישמע את קולם ויבין שעתיד הלוחמה נמצא ברחפנים. לא היה צריך הרבה בשביל זה: מספיק היה שיושיבו כמה חיילים שכל אחד מהם יינטר את אחד הצדדים הלוחמים במלחמה העקובה מדם במזרח אירופה ויביא מידי שבוע את מסקנותיו משיטות הלחימה, מיכולות התקיפה המתחדשות כל העת, משיטות ההגנה וגם ממה שאין לו פתרון.
במקום זאת דבר לא קרה, והתוצאה היא לא מעט משפחות שאיבדו את יקיריהן, הי"ד.
ראש הממשלה נתניהו אמר השבוע כי כבר לפני שש שנים הוא הזהיר מאיום הרחפנים אחרי שנודע לו על מסוכנותם (כנראה מהזירה הסורית, שם הופיעו לראשונה בידי דאע"ש), בדגש על חששו שארגוני טרור יעשו בהם ניסיונות חיסול של בכירים, אבל כלום לא התקדם.
"המזל של העולם" אמר לי השבוע גורם "הוא שישראל מתמודדת כעת עם הבעיה ולכן יהיה פתרון בקרוב". אלא ש"המזל" הזה לא עמד להם, לאותם חיילים שנרצחו על ידי הרחפנים.
הסיבה שארגון הטרור הלבנוני החל להשתמש ברחפנים דווקא כעת ולא בסבבים הקודמים פשוטה למדי.
עד היום, משך יותר משני עשורים חשבו בדאחיה שמאסה של טילים תצליח להכניע את ישראל ולכן בנו מצבורים אדירים של טילים מסוגים שונים – חלקם 'טיפשים' אך בעלי ראש נפץ כבד, אחרים 'חכמים' ומתמרנים. היו להם גם טילים לטווחים שונים כדי לנסות ולהכניע אותנו הן בבסיסי שליטה ויישובים צמודי גדר והן בעומק ישראל.
במקביל, בשנים האחרונות החלו לצבור שם מאסה של מל"טים מתאבדים, מתוך הבנה שאלו הם כלי הנשק החדשניים וההרסניים ביותר. המלט"ים היו הנשק הסודי של חיזבאללה ובלבנון תלו בהם תקוות רבות; אלא שעובדת היותם של המלט"ים קלים לזיהוי על ידי מערכות ההתראה הישראליות גרמו להפתעה שהכינו לנו לחמוק מידיהם.
לפיכך דווקא הרחפנים הפכו להיות במקומם הנשק האסטרטגי נגד ישראל בהיותם בלתי ניתנים לזיהוי על ידי המערכות. לזאת יש להוסיף עוד כמה משתנים משמעותיים: אחרי נפילת סוריה, ארגון הטרור לא יכול להבריח כבעבר שיירות של כלי משחית בדרך היבשתית מדמשק ומשכך הרחפנים הם פתרון מושלם בעיניו. מדובר בכלי שניתן להשגה בקלות בשוק האזרחי ולכן אפשר לייבא אותו רשמית ובצורה סדירה דרך נמלי הים והאוויר של לבנון. במקביל, הרחפנים עולים קצת מאוד כסף וזה מסתדר עם מצבו הכלכלי הקשה של ארגון הטרור.
"הפתרון לבעיית הרחפנים מורכב משני סעיפים" אמר לי גורם הקשור לתעשיות הביטחוניות. "הסעיף הראשון הוא סעיף הזיהוי, כדי שהכוחות יבינו שהסכנה מתקרבת והם יוכלו להתגונן. הסעיף השני הוא ההשמדה שלהם. אני יכול לומר לך שהסעיף הראשון נמצא מעבר לאופק. מוחות רבים עובדים על כך מסביב לשעון והפתרון הוא בטווח של שבועות. אחרי שנפתור את בעיית ההתראה פתרנו 90% מהבעיה, שכן עיקר המסוכנות של הרחפנים מגיעה מאפקט ההפתעה שלהם.
"אחרי שנפתור את זה, גם אם ייקח זמן עד שנצליח לתפור את בעיית ההתמודדות וההשמדה שלהם לפני שייפגעו, הצלנו חיים רבים".
עוד לדבריו "מבדיקות שערכנו עולה שניתן לשמוע בבירור את מנוע הרחפן ממרחק של 30 מטרים. אבל זה לא מספיק בגלל שתי סיבות. הראשונה, הרחפן גומע את אותם 30 מטרים בתוך שניות ועד שהחיילים מבינים את הסיטואציה, במקרים רבים זה כבר מאוחר מידי. הסיבה השנייה היא רעשים שקיימים בסביבת החיילים וביתר שאת בשעת מלחמה. זה יכול להיות רעש של מנוע טנק או רכב כבד שנוסע, או סתם רעשים 'שגרתיים' תוך כדי לחימה ולכן לא באמת שמים לב לזה".
כך או כך, אם במערכת הבטחון היו עמלים למצוא פתרון לבעיית הרחפנים מיד כשהללו התגלו בשדה הקרב ככלי משחית, חייהם של רבים היו ניצלים.
אחת השאלות שהכי מטרידות אותי בהקשר של הרחפנים היא מה יקרה כשהללו יצוצו פתאום ברצועת עזה.
במקביל לשקט המדומה שקורה ברצועה, ארגון הטרור חמאס בונה את עצמו נוכח הפסקת האש שנכפתה עלינו בראשית השנה ומאות משאיות סיוע ממשיכות לזרום מידי יום, למרבה הבושה, לידיהם של הטרוריסטים.
בצה"ל אומנם טוענים שהעניינים "בשליטה" ובעז"ה בהזדמנות ארחיב כאן על תדרוך טלפוני בהקשר זה אשר במסגרתו הרחיבו בצבא מנקודת מבטם על המצב בעזה, אבל יש לקוות שמערכת הבטחון לא תיתפס בלתי מוכנה להופעת הרחפנים בגזרה זו.
לי אישית ברור שחמאס מתכנן הפתעות: אלו יכולים להיות או רחפנים שבדואים הטיסו לתוככי המחנות של ארגון הטרור או רחפנים שהוברחו – בשלמותם או מחולקים לחלקים – בתוך משאיות הסיוע.
אפשר רק להתחלחל מהמחשבה מה יקרה בתרחיש שבו בבוקר אחד נגלה רח"ל עשרות רחפנים מתאבדים שפושטים על הבסיסים הקדמיים של הצבא בעזה, ואחריהם גלים של מחבלים חמושים בטנדרים ובאופנועים שינסו לנוע קדימה ולכבוש בסיסים של צה"ל שנבנו בתוככי הקו הצהוב או אף בתוככי ישראל.
ומה יקרה אם חלילה נתקל בלהקות רחפנים שיתפוצצו על יישוב העוטף או על ערי הדרום. האם מישהו שם למעלה ער למתרחש? האם יש מי שמנסה לקדם את פני הרעה? המחשבה על כך מדירה שינה. נקווה שהיא מדירה שינה גם מעיני הדרג המדיני והצבאי.
ואם כבר בעזה עסקינן, חיסולי רבי המחבלים – אירוע שבעבר היה קורה בממוצע אחת לחמש עד עשר שנים – שהפך כאילו לעוד משהו שגרתי בחיינו, גרם לחיסולו המהדהד של מנהיג ארגון הטרור חמאס עז א-דין אל-חדאד להפוך לידיעה האחרונה והכביכול שולית בטור הזה; אבל חיסולו של המחבל הבכיר, למעשה המנהיג הצבאי ורמטכ"ל חמאס, הוא אירוע מהדהד וחשוב.
אל-חדאד היה מחבל חמקמק עם דם רב על הידיים שחמק שוב ושוב, בעורמה ובתחכום מניסיונות חיסול רבים.
לפני טבח השבעה באוקטובר היה אל-חדאד מפקד חטיבת העיר עזה ובפיקודו הישיר פשטו למעלה מאלף מחבלים על היישובים צמודי הגדר שנמצאים אל מול מרכז הרצועה.
הלה היה מהאדריכלים המרכזיים של טבח השבעה באוקטובר, מי שמונה להיות האחראי על אחזקת החטופים בעזה, וזה שהקיף עצמו תדיר בחטופים כדי שלא יחוסל. עם חיסולם של מפקדי חמאס מוחמד דף והאחים סינוואר ימ"ש הוא מונה להיות המפקד הצבאי של ארגון הטרור ושקד בכל החצי שנה האחרונה על שיקום כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס.
מי שנשאר כעת בחיים מכל הצמרת הבכירה ביותר של חמאס הוא מוחמד עודה שמונה להיות כעת מפקדה החדש. עודה שכיהן כראש מטה המודיעין של ארגון הטרור, לקח חלק במערך המודיעיני שקדם לטבח והוא השותף הבכיר האחרון לתכנון הטבח שנותר בחיים. לעומת אל-חדאד עד לפני המלחמה לא היה ברשימת ה'טופ 10' של ארגון הטרור ולצידו נשארו רק שאריות של דרג הביניים – כמה מפקדי גדודים או פלוגות.
רובם בנו את עצמם במהלך המלחמה ואין להם כמעט ניסיון קרבי, ובוודאי לא ניסיון של טרור בן עשרות שנים ברציפות כמו של קודמיהם שחוסלו.
החיסול של רמטכ"ל חמאס מעביר בו זמנית שלשה מסרים חשובים. האחד: ישראל מראה שכל מחבל הוא בן מוות, גם אם פירוש הדבר להפר את "הפסקת האש". השני: כעת הוזזה מהזירה הדמות שהיתה אולי הכי קשוחה במשא ומתן, זו שעד חיסולה נאבקה כדי שחמאס לא יתגמש בכהוא זה ומנעה את פירוז הרצועה מנשק.
"חיסולו אינו רק הישג טקטי" כתב השבוע בהקשר זה עודד עילם, לשעבר ראש חטיבת פח"ע במוסד. "מדובר במהלך בעל משקל אסטרטגי עמוק. אל-חדאד, שהיה מהקולות הנוקשים והקיצוניים ביותר בחמאס, התנגד בתוקף לכל מתווה שכלל את פירוק הארגון מנשקו או הקמת חלופה שלטונית. הסרתו מהמשוואה מחלישה את המחנה הבלתי-מתפשר בארגון, ועשויה לייצר תנאים חדשים ונוחים יותר למשא ומתן. המסר ברור: מי שמסרב לכל פשרה ומקדש מלחמת התשה תמידית אינו חסין".
הסעיף השלישי: העצבים של נשיא ארה"ב טראמפ רופפים והוא מאשר לישראל לבצע צעדים שנוגדים את המתווה שהוא עצמו קבע, צעדים שיש בהם כדי להראות שעזה על הכוונת ביום שאחרי איראן.
מקור מדיני אמר לי השבוע כי המצב מול איראן רק עשה טוב לזירה העזתית.
ההסכם שכפה עלינו טראמפ בתחילת השנה היה גרוע. הוא אילץ אותנו להחזיר לנדנה את החרב שהייתה באוויר ועמדה לנחות על ראשו של חמאס והפך אותו למוגן וחסין, אבל עכשיו המצב שונה.
"האיראנים הוציאו לטראמפ את המיץ והוא מבין פתאום מול מה אנחנו מתמודדים בזירה העזתית. מיום ליום 'נופל אצלו האסימון' שהגרורות של האיראנים והטרור המוסלמי במזרח התיכון בנויים באותה צורה. שהם לא באמת מתכוונים לכבד הסכמים, ושכל עוד לא עשית להם 'ווידוא הריגה' הם ירגישו כמנצחים למרות המכות האנושות שחטפו, ינסו לקבוע סדר יום ויארבו לך בפינה.
"טראמפ מבין טוב יותר את עמדתה של ישראל, ועתה, אחרי שישראל עשתה בעל כורחה את מה שהוא ביקש ממנה ונענתה בהמשך התעצמות חמאס ובהפרה שיטתית ויומיומית של ההסעם, הוא מוכן לאשר כל פעילות התקפית ברצועה. מבחינתו יש פה גם נקמה באיראנים – הוא לא ייתן לזרוע הכי דומיננטית שלהם להישאר באזור ולהפריע לו בחלומו לבנות את הריבריירה של עזה".
