לפני שאתם יוצאים לחופשה: המאמר שכל משפחה חייבת לקרוא

מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן ממשיך בסדרת מאמרים עשירה ומחכימה לקראת חופשת בין הזמנים הבעל"ט.

מידע כשרותי הלכתי ומקצועי משולחנו של מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן.

רבים וטובים יוצאים לנפוש בבתי מלון, בתי הארחה, צימרים ועוד בארץ ובעולם בימי בין הזמנים,

וברור כשמש שמבקשים לנפוש כהלכה ללא פשרות, ולא להכשל חלילה.

להכין ולנהל מקומות נופש כדת של תורה במקומות אשר כל השנה רמתם הכשרותית וההלכתית נמוכה או כלל לא קיימת צריכה בראש ובראשונה כמובן סיעתא דשמיא מרובה, ובנוסף גם מיומנות ומקצועיות רבה על ידי מומחה בניהול מערכות כשרות מוסמך ובעל נסיון בתחום.

וכן אין לסמוך כלל על המביעים דעה בנושא שאין להם בהם הבנה כלל, חסרי נסיון ופרקטיקה בעולם הכשרות, גם עם ברשותם כתב הוראה.

כדי לסבר את האוזן ולהטעים את הדברים לכלל הציבור אשר אינו מודע דיו למורכבות הנושא, אבקש להנגיש בקצירת האומר את הבעיות והמכשולות אשר עלולים חלילה להיווצר באי ניהול מערכת כשרות תקינה, ולהעניק לציבור מודעות והבנה בנושא חשוב זה הן בימות החול והן בשבתות וחגים.

חלק א'

ערב אחד נכנסתי לביקורת בבית מלון לקראת ארוחת ערב, ומי שעוסק בתחום הכשרות יודע שמשגיח רגליו מוליכות אותו ישירות למטבח, ככה זה, ושמתי לב שמכינים פינת דגים ומוצרי פרווה נלווים, צ׳יפס וספגטי ברוטב עגבניות, מיד נדלקה לי נורה אדומה ואני רץ לבדוק היכן מטגנים את הצ׳יפס כמובן שהחששות שלי התאמתו ובאמת טיגנו אותם בשמן שטיגנו בו לפני זה שניצלונים…

ואין לאכול אותם עם דגים, וייתכן שצריך להמתין 6 שעות בינם לבין מאכלים חלביים.

חכו לא נגמר….

בזווית העין אני רואה שהטבח מניח את הספגטי על האש ולא ממלא מים רגילים אלא שופך רוטב מקערה שהיתה מונחת בצד ומערבב רסק עגבניות, מיד ניגשתי ושאלתי מה זה הרוטב הזה?

והטבח אומר לי זה סוד מקצועי, אני מבשל הספגטי בדמיגלאס – רוטב של הבשר, ואז אני נזעק לעברו, אבל זה מיועד לפינת הפרווה….

וכך נכשלו יהודים באכילת דג ובשר ובאכילת חלבי ללא המתנה מאכילת בשר.

הפינה המחכימה – מזוזה

בבית מלון פטורים ממזוזה עד חודש.

הפינה המייעצת – אלרגניים גלוטן וסוכר.

על הרגישים לגלוטן או לסוכר לעדכן את הסוכן או את הרב המכשיר על כך, היות והיה כבר שביקשו לחם ללא גלוטן או עוגות ללא סוכר והמלון לא נערך לכך בכשרות המהודרת ונגרם עגמ״נ מיותרת.

כאן המקום לבקש ולעורר

לציבור התורני היקר

אשר אני מלווה אותו בתחום הכשרות זה כ-3 עשורים בחסדי השם,

להקפיד לקדש שם שמים ולהשמע להוראות ולכללים של מקום הנופש.

א. לא להוציא כלים ומוצרי מזון מחדר האוכל.

ב. להקפיד על בל תשחית,

לא להעמיס צלחות אוכל בצורה מוגזמת כאשר אין היתכנות לאכול כמויות אלו ובסוף זה נזרק לפח.

ג. לא להזיק או ללכלך רכוש המלון.

ד. להתייחס בכבוד לנותני השירות גם אם לפעמים לא הכל הולך בדיוק לפי התוכנית.

וכך לימדונו חז״ל – כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

חלק ב'

התהדר בפניי יהודי נשוא פנים מאנ״ש המנהל סוכנות נופש לתפארת ללא פיקוח והשגחה, (סטייל כל המוצרים…)

השגחתי האישית טובה יותר פי 10 מכל השגחה אחרת, ואתה מוזמן לבוא לבדוק.

הסתקרנתי, סוכן נופש עם עומס ולחץ עבודה מתמיד הייתכן שמערך הכשרות אצלו אכן ברמה גבוהה כמצופה?

החלטתי שאני מרים את הכפפה ומגיע לראות את הפלא במו עיניי,

ומיד קלטתי שאני צודק, סליחה לא אני צודק אלא חכמי ישראל אשר תיקנו והזהירו ׳בעל עסק אינו נאמן על כשרות המקום׳, צודקים,

ושאלתי אותו האם הנך טובל כלים? וודאי ענה איזו שאלה בכלל זה הרי א׳ב׳ של כשרות.

אז מדוע יש מדבקות על כל הכוסות ביקשתי לדעת,

אחמד! הוא צועק, כמה פעמים אמרתי לך כשאתה הולך לטבול כלים תוריד את המדבקות….

אה? הבנתם?

שולח גוי לטבילת כלים…. ולא שם לב בכלל שהמדבקות במקומם מונחים.

וממשיך אני בסיור – אתה אספן בקבוקים? אני שואל לאור הערימה של בקבוקי יין ריקים שנערמו בחדר צדדי, לא, הוא עונה אני משתמש בזה להגשת רטבים, טבילת כלים כן? אני זורק לעברו, מה? הוא פוער פה בבקשה בלי שטויות בסדר?!.

אתה לא יודע שכלים כמו צנצנות קפה ובקבוקי יין מזכוכית וכן תבניות אלומיניום בשימוש חוזר מתחייבים בטבילת כלים אני תוהה?

ואז הוא מסנן אני לא בריסקער. תעזוב.

ואז החלטתי אני ממשיך לבדוק את הנעשה במקום,

בשעה 5 אחה״צ הצוות מתחיל לארוז ולהעמיס על משאית את כל טוב מצרים יוצאים לארוחה בטבע, הערב אני מפנק את האורחים בטיול לאור הירח, פלוס ארוחה מושקעת, העמדות נפרסות, חובשים כיפה אחידה לכל הטבחים, וצדה עיני עמדה סינית, שזה אומר מנות בסגנון המטבח הסיני הכולל הקפצות מול האורח, מה שמך אני שואל את הטבח שאייש את העמדה? יורי ענה, אני ניגש לבעלים ומתעניין האם כל הטבחים יהודים? לא צריך הוא צועק לעברי, מה אתה לא יודע שאין בישול גוי באוכל מבושל? אבל בעמדה הסינית מי שיודע ומבין בתחום הקולינרי לא הכל מבושל הוא מקפיץ בוואק (סוג מחבת) מזון לא מבושל לפי דרישת הלקוח.

רגע! בעמדה הישראלית (פיתה פלאפל) הוא פותח את הפיתות עם סכין יפני האם הסכין טבול? אני שואל, אתה עם שגעונות שלך הוא מפטיר לעברי, ואז אני שם לב שהוא הולך הצידה מוציא את הטלפון הנייד שלו ומשוחח כמה דקות וחוזר אלי במבט מושפל, אוי אתה צודק…. הרב שלי אמר לי שאתה צודק…. כל מה שאמרת לי היום נכון… ולוחש לי, אתה מוכן לתת לי כשרות מהיום והלאה? ואיך אני מכפר על כל זה?…

הפינה המחכימה למטיילים

לכתחילה אסור לצלם שמש במילואה וירח אפילו שאינו מלא, לכן כדאי להזהר ולא לצלם את השמש בתחילת השקיעה אבל שמש חלקית אחרי שהתחילה לשקוע מותר. ויש מתירים.

חלק ג' – והפעם על "פרוטה חמורה"

הוא ניסה בכל דרך אפשרית להסתתר וכבש את פניו בצלחת החלב המלאה בפתיתי קורנפלקס אך הדבר לא צלח לו ופגש אותי פנים אל פנים בחדר האוכל של בית מלון מפואר באיזור ים המלח בכשרות מקומית…

וכמובן וכמצופה התחיל להתפתל בהסברים והצטדקויות על שלמרות היותו אדם נכבד בקהילתו וראש המדברים תמיד בדבר המכשולות המצויות למכביר במאכלים בכשרות נמוכה כלשונו, ועל הצורך הגדול להקפיד על כשרות מהודרת ללא פשרות, וכך טען להגנתו הרי הקורנפלקס בכשרות מהודרת בדקתי את האריזה, החלב מהדרין בדקתי את השקית, הכלים, הרי הכל קר…

ושים לב הוא מטעים את טון דיבורו בידענות מופלגת, בפירות אני לא נוגע, ואתה יודע למה? משום החששות של דיני ערלה הוא חוטף ועונה.

והצלחת המלאה בסלט ירקות שהנך רואה על השולחן, אני מפריש מהם תרומות ומעשרות לפי כל כללי ודקדוקי ההלכה בנוסח המקובל מהחזו"א.

אז מדוע אני אמור להרגיש שלא בנוח בסביבתך כעת?

הוא פונה אלי במבט תוהה.

אם מותר לשאול העזתי ושאלתי ועל מה מחללים אתם את המעשר שני?

על זה בדיוק, והוא מראה לי מטבע של שקל המאופסנת בתוך שקית אוכל, לכך ייעדתי מטבע זו לצורך חילול המעשר שני,

ואם המעשר שני אינו שווה פרוטה האם יש לכם פרוטה חמורה? שבתי והקשיתי,

אהה… זה מושג שהיה רק בזמן חז״ל ענה בשפה רפה, במחילה מכבוד תורתו אמרתי גם בזמן הזה מעשר שני שאינו שווה פרוטה אי אפשר לחלל על פרוטה אלא צריך לכך פרוטה חמורה, אבדוק את הנושא בהזדמנות הראשונה הפטיר לעברי.

הבנתי מיד שה״רב״ אינו יודע מימינו ומשמאלו.

ובאם תינתן לי האפשרות פניתי אליו בבקשה לברר עוד עניין פעוט,

בסלט התמים המונח לפניכם יש קוביות בצל ייתכן שנחתכו בסכין בשרית (בטעות) והרב אוכל זאת יחד עם גבינה בכשרות מהודרת (כפי שמופיע שחור ע״ג לבן על הקופסא,)

וייתכן שהבצלים נפסלו בלינת לילה,

והשמן שעירבו בסלט?

והמיץ לימון שהטעימו בו את הסלט?

הם הרי כבר כן פרי וייתכן שיש בהם חששות ערלה.

ואם השמן הוא מסויה לדעת הרב מבריסק אין לו תקנה ואין אפשרות להפריש עליו תרומות ומעשרות וייתכן שגם המיץ לימון בקטגוריה בעייתית זו,

לא פשוט לאכול סלט ירקות תמים ופשוט בבית מלון בכשרות נמוכה… אה???

סליחה! שומע אני את קולו של אותו רב כאשר צעדתי החוצה אפשר את מספר הנייד שלכם?….

הצורך בפרוטה חמורה בהפרשת תרומות ומעשרות בבין הזמנים מצויה מאד, בטיולים בפרדסים ובבתי אריזה, בסיור בקטיף חווייתי, בשכירות בית עם גינה בה נטועים עצי פרי, ועוד.

תקנה גדולה תיקנו לרבים.

כל מי שאין ברשותו 'פרוטה חמורה' ואינו מנוי בקרן המעשרות, ונקלע למצב בו צריך לחלל מעשר שני על 'פרוטה חמורה', יכול להצטרף חינם כמנוי חד פעמי ב'משמרת המעשרות' [יש להתקשר למס' 073-7507575 שלוחה 4 ולהשאיר שם ותאריך ולפעול על פי ההוראות]. למשך מספר ימים [מיום ההצטרפות עד לשבת הקרובה] ולחלל על 'פרוטה חמורה' שברשותם. תהי משכורתם שלימה מן השמים.

הפינה המחכימה – בחיפה ובעכו ישנם גני פאר, השייכים ל'כת הבאהית'. בחיפה ישנו גן מפואר של בני הכת, הנקרא "הגנים התלויים". הגנים נבחרו ברשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו. רבני הצפון, שנשאלו פעמים רבות האם מותר ליהודים לסייר ב'גנים התלויים', חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שאין זה מקום עבודה זרה מוצהר. הרבנים שטחו בשעתו את כל הנתונים לפני רבינו מרן הגרי"ש אלישיב והגרח״ק וכך הורו, שלמרות שמעיקר הדין מותר להיכנס ל'גני הבהאים', מ"מ לא ראוי ליהודי שומר תורה, ובפרט לבני תורה, להיכנס למקומות שכאלה, של בני דת לא לנו. כך גם נכתב בשו"ת 'דבר דוד' (ח"א סימן כ) ובס' 'מנוחת אמת' (פ"י כ"ה).

חלק ד' – והפעם הנופש בשבת קודש

רבים מהנופשים נהנים לערוך סעודת שבת בטבע, בגינה, על הדשא, או בחורשה ובבוסתן בינות עצי הפרי בו נושבת רוח קרירה, או לפחות את הפירות טיש אחרי הארוחה בליל שבת, או הגשת ארוחת התה בשבת אחה״צ, לאחר תנומת הצהריים כמובן, גם בבתי מלון ובתי הארחה וגם בהשכרת בקתות נופש במושבים ובכפרים המוקפים במרחבי דשא ועוד.

א. הידעתם שאסור הלכתית בשבת לאכול ולשתות במקום שגדלים שם צמחים או במקום שגרעינים יכולים ליפול על האדמה ולצמוח.

אספר אנקדוטה מעניינת שהיה לי כאשר שימשתי כאחראי כשרות בבית מלון בימי בין הזמנים, כמה שהזהרתי בערב שבת את מנהל מזון ומשקאות בבית המלון והסברתי שהמים שבמיחמים לשבת המונחים על השולחנות בדשא חייבים לרתוח לפני שקיעת החמה לא הועילו, הגיע זמן השקיעה והבחנתי שהמים לא רתחו ואסור יהיה להשתמש במים אלו בשבת מדין שהייה על אש שאינה גרפה וקטומה.

פתחתי את הברזים של המיחמים וכל התכולה נשפכה החוצה על הדשא, ומיד בס״ד קלטתי רגע, זה הרי משקה את הדשא בשבת, מיד עצרתי סגרתי והבאתי דלי, שהמים לא יישפכו על הדשא.

נכון היה בלאגן וצעקות, משגיח כשרות לא צריך להתרגש מכך, אלא לעמוד איתן על כללי הכשרות, הרי מאות יהודים סומכים עליך, ועליך לעשות את עבודתך נאמנה.

כמו״כ לפעמים מוסיפים עמדת נטילת ידיים במקום שהמים זורמים לכיוון איזור של דשא או עצים, יש לשים לב לכך.

בשבת:

מתנדנים על ערסלים המחוברים לעץ.
רוצים להוריד כדור שנפל על העץ באמצע המשחק.
רוצים להשתמש במגבת שתליתם על העץ.
ללבוש חליפה התלויה על העץ.

ב. הידעתם שאסור להשתמש בעץ בשבת?

לכן כל מה שמונח או תלוי בעץ בשבת אסורים בשימוש בשבת.

חשוב לציין עם הנ״ל מחוברים למסמר המחובר לעץ מותר להשתמש בהם.

(חליפה התלויה על העץ ובכיס שעון או טישיו מותר להוציא אותם מהחליפה למרות שהחליפה עצמה אסורה בשימוש.)

כמו״כ אסור להריח פירות שעל העץ בשבת ואסור להרים פירות שנפלו מהעץ בשבת.

אחרי הארוחה הכרוז מכריז בחדר האוכל לנופשי המלון, יוצאים לטייל עם המדריך הנודע מסביב ליישוב וכו׳ ושם נראה… ונשמע… הנאה מובטחת… רבים פושטים את בגדי השבת העליונים (שטריימל/כובע קפוטה) ויוצאים באווירה קלילה לטיול השבתי.

ג. הידעתם שאסור הלכתית לטייל בשבת בלי ללבוש בגד שבתי אחד לפחות?

(לא מספיק חולצה ומכנס כרגיל ביום חול.)

בכלל כדאי לדעת: ההכנות לשבת בבתי מלון בתי הארחה צימרים ובתי קייט רבים ומורכבים, ואפשר בקלות להכשל חלילה בחילולי שבת.

לדוגמא:

כיבוי הנורה במקרר שבחדר.
כיבוי הנורה שבארון בגדים בחדר.
נטרול חיישני תאורה וחיישני מיזוג בחדר.
כיסוי עין אלקטרונית בבתי הנוחיות
ניתוק מייבשי ידיים חשמליים.
לבקש מפתח שבת לחדר.
ישנם מקומות סביב המלון שהאור נדלק כשעוברים שם ונכבה כשזזים משם.
יש מקומות שצריך לעשות עירובי חצרות.
אחרת אסור לטלטל בתוך המלון עצמו מהחדר לפרוזדור או בחדר המדרגות שבבנין. ועוד ועוד.

חלק ה'

והפעם על חשיבה אנליטית מקיפה, ויצירתיות מבריקה, במתן מענה ופתרונות על שאלות ובעיות הלכתיות מצויות.

רבנים צעירים רבים באותה תקופה עשו מאמצים אדירים להתקבל לבית הוראתו של הגאון האדיר המהרש"ם מבערז'אן זצוק"ל מגדולי פוסקי הדורות, להורות לישראל את הדרך ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון,

ביום מן הימים אשה אחת הגיעה ובפיה שאלה הלכתית, וכך סיפרה, בעלה חזר הביתה מתפילת שחרית בבית הכנסת ובעברו במטבח ליד סיר החלב הרותח התפילין שהחזיק בידיו נפלו לתוך הסיר, והיות ותפילין עשויים מעור של בהמה כשרה נפשה בשאלתה האם החלב נאסר בשתיה באיסור בשר וחלב?

בבת שחוק עלה על שפתותיהם של הרבנים הצעירים, עור התפילין כבר מזמן אין דינם כבשר כלל והגיבו בזלזול לשאלתה, הגאון הגדול פנה בנימה רצינית אל האשה ושאלה האם התפילין שנפלו לסיר החלב היו של ראש או של יד? והפליאה גבר על פניהם של הרבנים יושבי על מדין מדוע מתעניין הגאון וחוקר בשאלה זו שאין ממש לשיטתם.

ואז פנה אליהם הגאון הפוסק ואמר צורבים יקרים אאלפכם בינה, לא כך מורים הלכה לעם בני ישראל, אלא יש צורך להקיף בכל נדון את כל הצדדים בד׳ חלקי השו״ע, הרי זיעה דבוקה בתפיליו של כל יהודי בדרך הטבע, ובפרט בתפילה בהתלהבות, ולהלכה זיעת הגוף מסוכנת באכילה, וזיעת הפנים אינה מסוכנת.

אם היו הן התפילין של יד שנפלו לסיר ייתכן שהחלב אסור בשתיה, ואם תפילין של ראש היו הרי שהחלב מותר בשתיה. כך מורים הוראה בישראל.

אשמח לשתף אתכם בשאלה הלכתית מעניינת שאנה השם לידי, בשבת קודש בבית המלון באחת ממדינות אירופה בו הנני משמש בס״ד כהרב המכשיר לתקופת בין הזמנים, למרות שהנני עוסק בתחום הכשרות זה יותר משני עשורים עוד לא קרה לי מקרה כזה.

יום חמישי השף מכין קניידלאך למרק של שבת וכשנכח לראות שאין להבת גז פנויה לבשלם החליט לאפות אותם בתנור, פרס אותם על גבי תבנית עם ניר אפיה והכניסם לתנור, עד כאן הכל תקין, בליל שבת בזמן התפילה חנן אותי הקב״ה והבנתי שבעיה הלכתית עומדת בפניי כעת, ובטח אתם כמהים לשמוע מה כבר יכול להיות בקניידלאך אפויים, אצתי רצתי למטבח ביקשתי מהשף יהודי חרדי שומר תו״מ לעצור שניה מההכנות בהגשת סעודת השבת ולקחתיו הצידה ואמרתי לו ראה, לכאורה אסור להניח הקניידלאך בצלחות ואחר כך למזוג את המרק היות ויש איסור בישול אחר אפיה וקניידלאך אלו נאפו ולא התבשלו, והוריתי לו למזוג קודם המרק עם מצקת (כלי שני) לצלחת (כלי שלישי) ורק אז להניח הקניידלאך בצלחת המרק. תלי״ת זכיתי בשמירה מן השמים לא להכשל ולא להכשיל חלילה.

וכך הקרה לפני השם יתברך שוב אתגר הלכתי מעניין, כאשר השף פונה אלי במוצ״ש בהכנת סעודת מלוה מלכה חלבית לאורחי המלון, ומבקש להכין מרק בצל בסיר בשרי, (כאן המקום להתריע בקול שלא ייתכן לעסוק במקצוע הכשרות כשחסרים ידע והבנה בתחום הקולינריה, במונחים קולינריים, ברכיבי המאכלים ועוד, אחרת המכשולים רבים כידוע.)

כמובן הבצל נחתך בסכין פרווה והמרק יהיה פרווה, אבל כידוע לכל שמרק בצל נאכלת יחד עם פתיתי גבינה צהובה כך מקובל, שאלתי אותו כיצד אתה רוצה לבשל מרק בצל בסיר בשרי כשיאכלו את המרק עם גבינה צהובה?
אבל אין לי סיר חלבי! אמר, נו אם אין אז מותר? יש תורה! אמרתי, וכשראיתיו מבואס אמרתי לו במוצ״ש אני מתיר לך, אווו… התחיל לצחוק יש תורה אחרת במוצ״ש??? הסברתי לו בנועם במוצ״ש כל הכלים כולל הסירים אינם בני יומם והבליעות (נטל״פ) פגומים, ובאופן כזה אפשר לבשל פרווה בסירים אלו ולערב את המאכל/התבשיל עם חלבי.

ותוך כדי כתיבת המאמר אני נזכר בעוד אנקדוטה מעניינת, וזה מה שקרה בערב שבת: אין לי מקום בארון חימום אני חייב לאפסן את העוף בתנור בערב שבת עד הארוחה, אמר לי הטבח, ואיך תפתח את התנור אחר כך בשבת לפני הארוחה שאלתי, הרי בפתיחת הדלת התנור נכבה, ותעבור על איסור מכבה, גוי יפתח, מה הבעיה שאל?

רגע, ראשית אצטרך לכסות את הכפתורים והלחצנים של התנור כדי שייהפך לגרוף וקטום יותר נכון הגדרתו ההלכתית הוא טוח בטיט,

אז תכסה, כמובן עניתי, אבל אסור לגוי לעשות מלאכה עבור יהודי בשבת, אז מה עושים רטן השף בחוסר אונים, שששש… יש לי רעיון אמרתי בשביל זה אני כאן איתך לדאוג שהכל יתנהל לפי כללי ההלכה למהדרין מן המהדרין, נגיד לגוי שיש לנו אוכל משובח בתנור עבורו, וכשיפתח את התנור לצורכו כלומר עבור עצמו, יהיה לנו מותר גם להגיש את מנת העוף לאורחים לכבוד שבת קודש.

חלק ו' – קרם הגנה עם הכשר. האמנם?

רבים מטיילים או הולכים לים

בחום היום וכהגנה מפני השמש מורחים משחות שונות המתאימות לכך.

אכן, יש פוסקים שכתבו להקפיד לכתחילה שמשחות הגנה/השיזוף יהיו כשרות, ושלא מעורב בהם חששות איסור שונים כמו פירות טבל או שומן מן החי וכדומה, וזאת לאור דברי הביאור הלכה (בשו״ע או״ח סימן שכו סק״י) שדעת הרבה מגדולי הפוסקים לאסור שימוש בסבון העשוי מחלב (חית צרויה) היות ודין סיכה כשתיה, ולפחות אסור מדרבנן, אך מוסיף שם שמנהג העולם להקל בזה, ורק המדקדקים נזהרים בזה.

אמנם לדעת פוסקים רבים כפי שכתב החזו״א בדמאי שכל מאכל איסור כגון טבל שנפסל מאכילת אדם בטל ממנו שם טבל, למרות שראוי לסיכה או לבהמה, ולפיכך שמן טבל שעירבו אותו בסבון אינו אסור בשימוש משום שאין בשימושו איסור הנאה של כילוי ולא חומרת סיכה כשתיה אלא כשהן ראויין לשימוש בדרך הראויה לבני אדם, לכן אפשר להשתמש בקרם הגנה ללא כשרות.

אך כאשר יודע בוודאות שבמשחות אלו ישנם פרי מפירות ערלה שהם אסורים גם בהנאה, המשחה אסורה בשימוש.

הפינה המייעצת.

תיקון גדול – הודעה חשובה לטובת הרבים.

היות ורבים פונים לא אחת בשאלה מצויה מאד, אשה שאפתה חלות לשבת ושכחה להפריש חלה מהעיסה. ונזכרו בליל שבת. והרי אסור להפריש חלה בשבת. ולכן אסור לאכול את החלות בשבת. ועגמת נפש רבה נגרמת מכך במיוחד כשזה בעת שמחה משפחתית למשל.

ע״כ מצוה לפרסם שבמשך כמה שנים הגאון הרב בויאר שליט״א מבני ברק נוהג להפריש חלה כל יום 3 פעמים ביום, וגם בכל ערב שבת 40 דקות לפני השקיעה. בשביל להציל את הציבור מאיסור חלה. ומתכוין להפריש חלה עבור כל היהודים בעולם. משום שזכין לאדם שלא בפניו ועושה תנאי שמפריש חלה עבור כל מי ששכח להפריש. אך יש אומרים שמי שנזכר בשבת שלא הפריש חלה יכול לסמוך על הרב שמפריש חלה עבור כל מי ששכח. אולם דוקא אם הולך לביתו של הרב ושומע ממנו בפועל שהפריש חלה בערב שבת הזה. אבל אם לא שמע מהרב אי אפשר לאכול משום שיש חשש שאולי הרב לא הפריש חלה.

בזמננו יש מערכת טלפונית שניתן להתחבר אליה. כל מי שמחובר למערכת מקבל צינתוק בערב שבת שמאשר שהרב שליט"א עשה בפועל את ההפרשת חלה. כל מי שקיבל את הצינתוק בערב שבת ואח"כ נודע שיש אדם שלא הפריש חלה מותר לסמוך על הפרשת חלה ולאכול את החלות.

ראוי מאוד לכל רב שכונה. רב בית הכנסת. או גבאי בית הכנסת. להרשם לקו זה ולקבל השיחה בערב שבת שמודיע שעשו הפרשת חלה. כדי שאם יבואו לשאול אותו בליל שבת יוכל לומר להם שהפרישו חלה.

מספר הטלפון שניתן להרשם – קו הפרשת חלה. 0733641915

חלק ז' – איסור חדש בחו״ל במוצרים מחמשת מיני דגן (קמח, אטריות, גריסים, בורגול, דגני בוקר, דייסת קוואקר בירה, וודקה ועוד.)

המחבר בשו״ע החמיר ופוסק שאיסור 'חדש' נוהג גם בחו״ל וגם בשל גוים.

קיים בפוסקים פולמוס נרחב בעניין זה.

הב"ח מאריך לבאר, שאמנם לכאורה בפשטות היה צריך להחמיר בתבואה של גוי, אך המנהג פשוט במלכותינו לנהוג היתר, וכך נהגו להקל גדולי התורה ותלמידיהם שהיו לפנינו מהר"ר שכנא ז"ל ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל ושותין שכר שנעשה מתבואה חדשה, חוץ ממקצת חסידים שנזהרו בכך, ולכן אין להורות לאיסור נגד גדולי ישראל שנהגו להיתר, ורק מי שרגיל בפרישות ומפורסם לחסיד רשאי להחמיר ממידת חסידות אך לא יורה לאחרים, דלא ליתי לאינצויי. וידוע שהרבה מקהילות החסידים סמכו על דברי הב"ח והקילו באכילת 'חדש' מתבואת גויים בחו"ל, וראה בספר בעל שם טוב על התורה (פרשת אמור) כמה עובדות מהבעש"ט בזה. והדברי חיים מצאנז (דרכי חיים ושלום
אות תתעג) התריע נגד המחמירים בחדש בחו"ל. וכן מיקל הביאור הלכה בסימן תפ״ט.

מאידך הגר"א (ס"ק ב) חולק על החידוש של הב"ח שאיסור 'חדש' אינו נוהג בשל עובדי כוכבים בחו"ל, ומתבטא 'וכבר הכו על קדקדו כל האחרונים ושגגה יצאה מתחת ידו'

חלק ח' – הפרשת חלה מקוגל אטריות (ירושלמי)

נחלקו גדולי הפוסקים בדורינו האם קוגל זה חייב בהפרשת חלה פעם נוספת אחר אפייתו למרות שהפרישו חלה במפעל על האטריות, יש הסוברים שצריך לחזור להפריש חלה מקוגל זה אחרי אפייתו ויש הפוטרים.

ונבאר בקצרה:

א. המנחת יצחק סובר, שאין צורך להפריש חלה מהקוגל. כי לדעת המהר״ם כאשר חלק מהעיסה מיועדת לאפייה, יש חיוב להפריש חלה מכל העיסה. לכן אומר המנחת יצחק, בבית חרושת (בו מפרישים את החלה), מייעדים חלק מהפסטה לאפייה, ואם כן יוצא שמפרישים חלה על כל העיסה בודאי, ואין צורך להפריש חלה כאשר הופכים את הפסטה לקוגל.

ב. דעה חולקת היא דעת הרב אלישיב שחלק עליו נחרצות וטען, שמכיוון שהקוגל נאפה ונהפך ללחם (לשיטתו), לכן יש להפריש ממנו חלה אחרי האפיה למרות שהופרש חלה מהאטריות במפעל.

ישנם ועדי הכשרות שאינם מפרישים חלה מקוגל אטריות אחרי האפיה.
ובשבת אי אפשר להפריש חלה, לכן המקפידים על כך אסורים באכילת קוגל זה בשבת באם נותן הכשרות לא הפריש חלה בערב שבת.
(כאמור ייתכן שאפשר לסמוך על הרב בויאר.)

ידידיי, האם מספיק מובן לכם שכשרות זה מקצוע לכל דבר וענין?

והאם מספיק מובן לכם שלא נופשים / אוכלים בשום מקום בלי פיקוח של מומחה ומוסמך בניהול מערכות כשרות בעל נסיון בלבד?

צריך הרבה סייעתא דשמיא וידע תורני ומקצועי רב כדי לנפוש כהלכה. מי יתן ולא נכשל אמן.

לאתר הכשרות של הרב רייכמן