פער מעניין שמעסיק לא מעט בנות בתקופת השידוכים עלה בתוכנית 'עומקא דליבא' ב'קול חי', בהגשת אפרת ברזל: מדוע לעיתים בחורת סמינר מרגישה שהיא מגיעה לפגישה עם עולם השקפתי רחב יותר מזה של בחור הישיבה שמולה?
האורחת בתוכנית, מדריכת הכלות יוכבד בויאר, הסבירה כי מדובר במידה רבה בתוצאה של מסלולי חיים שונים. לדבריה, בנות הסמינרים נחשפות במשך השנים לימי עיון, סדנאות, הרצאות, סוגיות אקטואליות ותכנים השקפתיים רבים, בעוד בעולם הישיבות עיקר הדגש הוא על יצירת חיבור עמוק ללימוד הגמרא.
"בפועל, כשבחור בן 21-22 פוגש בחורה בת 19, 20 או 21, יש איזשהו פער", אמרה. לדבריה, בחלק מהמקרים הדבר גורם לבנות להרגיש שהן "מבינות יותר בענייני השקפה ורוח".
עוד באתר:
אלא שבויאר ביקשה שלא להפוך את הפער הראשוני למדד שקובע את איכותו הרוחנית של הבחור. "אנחנו לא מדברים פה על חזון איש", אמרה בחיוך, "לא כל בחורה תפגוש את החזון איש כשהיא יוצאת לשידוכים". לדבריה, השאלה החשובה יותר היא האם לבחור יש עולם לימוד אמיתי והאם "הגמרא היא חלק מהחיים שלו".
לטענתה, בחור שרכש בישיבה חיבור אמיתי לתורה מחזיק בכלים שיאפשרו לו בהמשך להתמודד גם עם שאלות השקפתיות ומעשיות שהוא עדיין לא נחשף אליהן: "כשהוא יצא לדרך, הוא ישים גז והוא יעוף קדימה".
בשיחה על שידוכים בכלל סיפרה בויאר גם על בחורה בת 28 שנשאלה מדוע עליה "להתפשר" רק בגלל גילה, הלחץ המשפחתי או העובדה שחברותיה כבר נשואות. רק לאחר שיחה ממושכת הודתה הבחורה כי הסיבה האמיתית היא הצורך שלה בקשר ובבניית בית – ולא השעון החברתי שסביבה.
ברזל ובויאר חזרו במהלך התוכנית על המסר שלפיו זוגיות איננה מבחן שבו אחד הצדדים צריך להגיע "מושלם", אלא תהליך של יצירה וגדילה משותפת. את חודש אלול הן קשרו ל"אני לדודי ודודי לי" – לא רק בעבודת האדם מול בוראו, אלא גם ביכולת לבנות קשר נכון בתוך הבית היהודי.
האזינו לתוכנית המלאה, 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
