
הבית שלנו ב"ה מלא חיים – ילדים "שלי", ילדים "שלה", ויש "שלנו".
לפעמים זה מרגיש כמו תזמורת: כל אחד מנגן בכלי אחר, בקצב אחר, ואנחנו מנסים להיות המנצחים… יש רגעים שזה הרמוני ומרגש, ויש רגעים ש-לא פשוט לחבר 3 משפחות יחד.
דווקא מהמקום הזה למדתי משהו עמוק על חג הסוכות. סוכה היא לא ארמון מושלם, אלא דירה זמנית, ארעית, קצת צפופה, לפעמים אפילו לא נוחה. ודווקא שם, בחוסר הנוחות, מתגלה האור.
עוד באתר:
במשפחה מורכבת, כמו בסוכה, אין "שלי" בלבד ואין "שלך" בלבד. אם כל אחד יתעקש על שלו – מהר מאוד תבוא קריסה. היופי הוא ביצירה של "שלנו": שולחן משותף, חוויות משותפות, רגעים שמתחברים מכל הקולות השונים. וזה בדיוק המסר של סוכות – לקחת אנשים שונים, עם רצונות שונים, לשבת ביחד תחת סכך אחד ולהבין שדווקא מהמקום הארעי הזה בוקעת שמחה גדולה.
כשהילד שלה קורא לי "אבא", למרות שבטופס הבירוקרטי אני לא, הלב שלי מתמלא. כשהבת שלי רצה אליה עם סוד קטן בלב – אני מבין שזה "שלנו". וכשנולדו הילדים המשותפים, הם הפכו את התמונה למובנת מאליה: אין "שלי" ו"שלך" – יש "שלנו".
החג הזה הוא הזדמנות בשביל כל אחד מאיתנו לעצור ולשאול: איפה אני עדיין תקוע ב"שלי"? איפה אני מתבצר ב"שלך"? ואיך אני יכול לעשות צעד אל ה"שלנו"?
הרי סוכות לא בא ללמד אותנו איך לבנות בית נצחי. להפך – הוא מזכיר שהכול זמני. שדווקא כשמבינים שהקירות דקים, שאפשר לראות את הכוכבים מבעד לסכך – הלב פתוח יותר לאחר, והקב"ה משרה שכינתו בינינו.
אז השנה, כשאתם יושבים בסוכה עם המשפחה, תזכרו: לא משנה אם זה "שלי", "שלך" או "שלנו" – העיקר שנשב כולנו יחד, ושם נמצא את השמחה האמיתית.