אולי זו מצוקה נפשית: האיתותים שזועקים הצילו

בתוכנית 'עניין משפחתי' אירחה המגישה את אתי רוזנצווייג, קריאת כיוון – מטפלת באמנויות, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים. בשיחה כנה ומטלטלת ביקשה רוזנצווייג להאיר זווית חשובה: לא רק האדם במצוקה צריך טיפול — גם החברה סביבו צריכה ללמוד לראות, לזהות ולהושיט יד.

רוזנצווייג פתחה באמירה נוקבת: “אנחנו רגילים לדבר על ‘החולה’, אבל לפעמים הבעיה היא לא הוא – אלא החברה שלא רואה, שלא שומעת, שלא מחברת נקודות. האחריות לא רק עליו. האחריות גם עלינו”. לדבריה, התפקיד החברתי הוא קריטי: “כשאדם במצוקה – הוא כמו אתרוג. צריך להעביר אותו ממקום למקום בעדינות, שלא ייפגע עוד. אם נעדיף להתעלם – אנחנו מפקירים אותו”.

רוזנצווייג הסבירה כיצד כל אחד – הורה, מורה, שכן או אח – יכול לזהות סימנים:

• שינוי התנהגות שלא חולף
• הסתגרות, ירידה בתפקוד, התפרצויות
• נשירה מעבודה או ממסגרת
• חרדות, פחדים, תוקפנות או יאוש
• “משהו” שלא מתאים לאדם כמו שאתם מכירים אותו,

עוד באתר:

טראמפ זועם

דרמה סמוך לבית הלבן: שני אנשי משמר לאומי נורו למוות

יוני שניידר

צפו

בסוריה יצאו לרחובות, והניפו את תמונות נתניהו

שניאור כהן

תיעוד מחריד

צפו ברגעי האימה בהונג קונג: מגדלים עלו באש

שמעון כץ

טובים השניים

ישראל גנבה עננים מאיראן? • צפו במערכון המשעשע

יוסי חיים

“צריך להפסיק להגיד ‘זה גיל ההתבגרות’, או ‘סתם מצב רוח’. אם משהו מתמשך – זה דורש תשומת לב”.

רוזנצווייג סיפרה מעבודתה בפסיכיאטריה של בית החולים מעייני הישועה: “אני מלווה קבוצה של נשים כבר חמש שנים. נשים חכמות, מטופחות, נראות מיליון דולר מבחוץ – אבל בפנים נושאות בושה, שתיקה וכאב. כמעט כולן שואלות אותי: איפה היו החברות? איפה המשפחה? למה הייתי שקופה?”, היא הדגישה את הפרדוקס: “אנשים בדיכאון לא תמיד רוצים שאף אחד יתקרב. הם דוחים. אבל דווקא אז אסור לנו לעזוב אותם. אם נוותר – אנחנו נותנים להם להיעלם”.

על האמירה השכיחה “לכי תעשי קפה עם חברה”, אומרת רוזנצווייג: “קפה עם חברה זה חשוב. אבל זה לא מחליף טיפול מקצועי כשצריך. לפעמים הדבר הראשון הוא בכלל רופאת המשפחה – לבדוק פרמטרים פיזיים, חוסרים, תפקודי בלוטת התריס”. לדבריה, גם הפנייה לרופא משפחה מקלה על הסטיגמה: “קל יותר להוציא מרשם מקופת חולים מאשר מפסיכיאטר. וזה בסדר להתחיל שם – העיקר לא להישאר לבד”.

רוזנצווייג שיתפה משפט מצמרר שקיבלה מאחת המשתתפות בקבוצה: “היא אמרה לי: ‘הייתי בטוחה שמחר אני פשוט אמות. לא האמנתי שאי פעם ארגיש אחרת’”. לדבריה, כאן החברה חייבת להיכנס: “אנחנו צריכים להחזיק את האמונה בשבילם – עד שהם חוזרים להאמין בעצמם”.

ב־30 השניות האחרונות ביקשה רוזנצווייג למסור קריאה חדה ומעשית: “תפתחו עין ולב. תחשבו – אם זה היה אני, איך הייתי רוצה שיתנהגו אליי? תיגשו בעדינות, ברגישות, כמו שמחזיקים אתרוג. תראו אותם. אל תתעלמו. תעזרו להם להגיע לעזרה מקצועית”.

האזינו לשיחה המלאה מתוך 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג ב'קול חי':