עודד עילם, לשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, העריך בראיון במהדורת הבוקר כי המערכה סביב המחאות באיראן לא תסתיים ב“נוקאאוט” מהיר. לדבריו, גם אם ארה״ב תחליט לפעול – מדובר יהיה במהלך מוגבל וממוקד, שלא יהפוך בן־לילה את המציאות בטהרן. הוא תיאר את טראמפ כמי שמעדיף צעדים כירורגיים קצרים על פני טיפול ארוך טווח: פעולה חדה כדי “להראות למשטר” ובעיקר לשדר למפגינים שהמערב לא נוטש אותם.
עילם העריך שאם תתקבל החלטה אמריקנית לתקוף, היעדים יהיו בעיקר סמלים של הדיכוי הפנימי: מפקדות של הבסיג' או מתקנים של משמרות המהפכה – אותם גופים שלדבריו “מבצעים את הפעילויות הנפשעות כנגד עמם”. עם זאת, הוא הדגיש שהמשטר האיראני אינו רועד מפחד מתרחיש כזה, משום שהוא לא משנה מהיסוד את יכולת השליטה של המנגנונים בשטח.
במבט רחב יותר, עילם טען שהמשטר באיראן אינו עומד כרגע בפני קריסה מיידית, והזכיר דוגמאות מהאביב הערבי כדי להמחיש מה באמת מפיל דיקטטורות: במצרים ובתוניסיה, לדבריו, ההכרעה הגיעה כאשר הצבא והמשטרה סירבו לירות במפגינים – ואז המשטרים נפלו בתוך שבועות. מנגד, בסוריה משטר אסד החזיק שנים רבות בזכות ברוטליות ושימוש בכוח, עד שנשבר רק לאחר הכנות ממושכות ותמיכה חיצונית משמעותית.
עוד באתר:
עילם הדגיש נקודה מטרידה אך חשובה להבנת המציאות: דיקטטורה היא משטר יציב מאוד, ולעיתים אף יציב יותר מדמוקרטיות צעירות. לשיטתו, משטר האייתוללות מחזיק את המדינה “ביד ברזל”, ולכן אי אפשר לצפות לתסריט שבו ההמונים “עולים על טויוטות ונכנסים לטהראן כמו שהמורדים בסוריה נכנסו לדמשק” בתוך ימים. לדבריו, כאן מדובר בתהליך ארוך יותר, שבו השלטון עשוי “לדמם למוות”, אך לא להתרסק בגל מחאה אחד.
בהקשר החברתי, עילם צייר תמונה של מחאה שמובלת בעיקר על ידי צעירים, שחווים הידרדרות ממעמד ביניים לעוני. הוא טען שחלקים רחבים יותר באוכלוסייה עדיין לא מצטרפים, בין היתר בגלל טראומה מהדיכוי של 2019 ו־2022. לדבריו, לא נראית כרגע כניסה של איגודים מקצועיים חזקים, כמו עובדי התעשייה הפטרוכימית, ולא מתגבשת שביתה כלל־משקית שתוכל לשתק את המדינה ולערער את היכולת של המשטר לתפקד.
למרות הפסימיות לגבי נפילה מיידית, עילם סבור שלמערב יש כלים להשפיע בצורה חכמה: סיוע כלכלי חשאי שיאפשר לשביתות להימשך זמן רב יותר, יצירת “קרנות סודיות” לתמיכה במפגינים, ואף חיזוק קבוצות חמושות בשוליים – כמו כורדים ובלוצ’ים – באופן שלא ייחשף ויהפוך את ההתקוממות ל”פרויקט זר”. לדבריו, אם משהו יכריע את המשטר בעתיד, זה יהיה שילוב של לחץ פנימי מתמשך עם תמיכה חיצונית מדודה, ולא מהלך אחד דרמטי.
האזינו לראיון המלא, מתוך 'מהדורת הבוקר' בהגשת בצלאל קאהן ודוד חכם:
