חז"ל אומרים במסכת בבא קמא: "מילתא גנאה דאית בך קדים ואמרה". בתרגום חופשי לעברית מודרנית: אם יש פגם או "כתם" שדבק בך או במשפחתך, הקדם וספר אותו בעצמך. כאשר אדם מציף את חולשותיו או את נקודות התורפה שלו מיוזמתו, הוא "מוציא את העוקץ" מידי יריביו. הוא הופך את המידע המרשיע מנשק קטלני בידי האחר, לגילוי נאות שהופך אותו לבעל הבית על הנרטיב שלו.
איתמר בן גביר, אולי יותר מכל פוליטיקאי אחר בזירה הנוכחית, הפך את דברי חז"ל לאסטרטגיית עבודה. ה"כתם" הקבוע שליווה את הקדנציה שלו כשר לביטחון לאומי היה סדרת העימותים הלא מוצלחים, בלשון המעטה, מול הייעוץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט. במקום להתנצל או להסתיר את ההפסדים, בן גביר אימץ את שיטת ה"קדים אמרה". הוא ממהר לתקוף את גלי בהרב-מיארה עוד לפני שההחלטה מתפרסמת, ממסגר את הכישלונות המשפטיים כ"רדיפה פוליטית" ומציג את עצמו כקורבן של מערכת שאינה מאפשרת לו למשול. בכך הוא מצליח, פעם אחר פעם, למזער את הנזק ולהפוך הפסד בבית המשפט לניצחון מוחץ בקרב על ה"בייס".
ניקח לדוגמא את פרשת מקורביו של השר. באחד הימים, בשעת צהריים מוקדמת, הפציע בן גביר והודיע בחגיגיות כי הוא עומד לחשוף "פרשה מטרידה ביותר". הוא טען בלהט: "היועמ"שית הורתה לחפש עליי חומרים פליליים בעניין חלוקת כלי הנשק", ושוב קרא לפיטוריה המיידיים. שעות ספורות לאחר מכן התפרסמה הידיעה הרשמית: כמה ממקורבי השר זומנו לחקירה בנושא – ניחשתם נכון – חלוקת כלי הנשק הבלתי חוקית לכאורה. לא צריך להיות מומחה לתקשורת כדי להבין שבן גביר ידע היטב על התקדמות החקירה שעות מראש. אך בזכות המהלך המקדים שלו, באותו ערב חצי מדינה הייתה משוכנעת שלא מדובר בחקירה מקצועית, אלא במסע נקמה פוליטי. זהו ניצחון של הנרטיב על העובדות, וזה לא היה קורה אילולא דאג להוציא את ה"כתם" החוצה לפני שהתקשורת תעשה זאת עבורו.
עוד באתר:
נחזור להווה, בן גביר, שהפעם נלחם על התפקיד שלו עצמו. יודע בתוך תוכו שאם בג"ץ יחליט להדיח אותו – הממשלה היא זו שתמצמץ ותאפשר את ההדחה, הוא גם יודע שבסיטואציה כזו, המפכ"ל ושדרת הפיקוד של המשטרה יצייתו ליועמ"שית ולא לו. כדרכו, הוא בוחר להיות הראשון שמוציא את ה"כתם": הוא החל לתדרך באופן אינטנסיבי כי הוא בכלל "מעוניין" שידיחו אותו. המסר ברור: "הדחה תהיה הדלק של קמפיין הבחירות הבא שלי".
במבט ראשון, הטיעון של בן גביר משכנע. הדחה אכן עשויה לחזק את תדמיתו כ"קורבן של מערכת המשפט". מצד שני, קיים סיכון ממשי: אם הוא יסיים את תפקידו בפועל וימצא את עצמו מחוץ ללשכת השר, הימין עלול לראות בו עוד פוליטיקאי שנכנע בסופו של יום למערכת, . מצד שלישי, אם בג"ץ לא ידיח אותו, בן גביר זוכה בכל הקופה. הוא גם ייחשב כמי שניצח את היועמ"שית וגם יישאר שר. הוא יוכל לומר לבוחריו: "אני הצלחתי איפה שכל קודמיי נכשלו".
בניסיון להכריע את המערכה מול בג"ץ, בן גביר מציב את עצמו בחזית ואומר למעשה: "על זה אני עושה את קמפיין הבחירות שלי. אני קורבן המערכת". כעת ההכרעה עוברת לבג"ץ, שיצטרך לקבוע כיצד תסתיים הפרשה – האם בן גביר ייצא מחוזק או שיודח מתפקידו. כמו במערכה מורכבת שבה הצדדים שומרים את קלפיהם קרוב לחזה עד הרגע האחרון, גם כאן בית המשפט נמנע בשלב זה מהכרעה דרמטית, ובוחר במהלך ביניים שמאפשר לו להמשיך ולבחון את המצב מבלי להסלים את העימות. על פי הפשרה המסתמנת, בן גביר יישאר בתפקידו באופן רשמי, אך בפועל חלק ניכר מסמכויותיו צפוי להישלל ממנו.
