
מאחורי היעדרויות הילד -מבית הספר,
20 פסיעות להורים, מדרגה אחר מדרגה,
"להקשיב להיעדרות - ליצור נוכחות"
המדרגה הראשונה -מהו אי-ביקור סדיר?
המדרגה השנייה – הסיבות לאי-ביקור סדיר
עוד באתר:
המדרגה השלישית - הסימנים המוקדמים לאי-ביקור סדיר
המדרגה הרביעית - תפקיד ההורים בזיהוי ובמניעה
המדרגה החמישית- תפקיד המסגרת החינוכית בזיהוי ובמניעה
המדרגה השישית -שיתוף פעולה בין הבית למסגרת החינוכית
המדרגה השביעית - כשהילד מסרב להגיע
המדרגה השמינית - הקשר שבונה את הדרך חזרה:
רגע מהחיים:
"אבא, אתה כועס עליי?" לפעמים זו השאלה שמסתתרת מאחורי ילד שלא רוצה ללכת לבית הספר. הוא לא תמיד יספר שקשה לו. לפעמים יתלונן: שכואבת לו הבטן, שהוא עייף, או שאין לו כוח ללכת. אבל מאחורי התלונות עשוי להסתתר קושי עמוק יותר. הילד רוצה לדעת: האם אבא ואמא יבינו אותי, יקשיבו לי ויקבלו אותי גם כשאספר להם דברים שקשה לי לדבר עליהם?
לבנות אמון לפני שמחפשים פתרון:
חשוב קודם כל ליצור איתו קשר טוב. שהילד ירגיש שאפשר לדבר עם אבא ואמא, לספר להם מה קשה לו, בלי לחשוש שיכעסו עליו או יאשימו אותו. קודם מקשיבים ומבינים, ורק אחר כך מחפשים יחד פתרון.
ילד שמרגיש שמקשיבים לו:
ירגיש בנוח לספר גם דברים שקשה לו לדבר עליהם. אבל ילד שחושש שיכעסו עליו, שינזפו בו או שיתאכזבו ממנו, עלול להעדיף לשתוק ולא לשתף.
להקשיב בלי לוותר:
להקשיב לילד אין פירושו להסכים לכל מה שהוא מבקש. אפשר לומר לו: "אני מבין שקשה לך, בוא נחשוב יחד מה יעזור לך לחזור לבית הספר". כך הילד מרגיש שמבינים אותו, ובמקביל הוא לומד שצריך להתמודד עם הקושי ולא לברוח ממנו.
לשאול שאלות שמזמינות שיחה:
במקום לשאול שוב ושוב: "למה לא הלכת?", כדאי לשאול: "מה היה לך הכי קשה היום?", "קרה משהו לא נעים בבית הספר?" או "ממה אתה חושש?"
השאלות לא נועדו לחקור את הילד:
אלא לעזור לו להיפתח ולספר. לפעמים הוא ישתף מיד, ולפעמים הוא יזדקק לזמן. חשוב להקשיב לו בסבלנות ולא ללחוץ עליו.
למצוא זמן להיות יחד:
קשר טוב עם הילד לא בונים רק כשמתעוררת בעיה. אם ההורים משוחחים איתו רק כשהוא נעדר או מסרב ללכת לבית הספר, הוא עלול לחוש שכל שיחה היא ביקורת. לכן חשוב להקדיש לו זמן רגוע במהלך השבוע, בדרך הביתה, בארוחה משותפת, בטיול קצר או לפני השינה.
המסר שהילד צריך לשמוע בבית:
שההורים מאמינים ביכולות שלו להתמודד עם הקושי, גם כאשר הדרך אינה פשוטה. אפשר לומר לו: "אנחנו יודעים שקשה לך, אבל אנחנו מאמינים שתצליח, ונעזור לך בדרך". זה משפט מחזק יותר ממשפטים שמבוססים רק על ביקורת. לצד העידוד, חשוב להבהיר לילד שהלימודים וההגעה למסגרת הם חלק מהאחריות שלו. "אנחנו מבינים אותך, תומכים בך ונעזור לך לחזור לשגרה".
לשתף פעולה עם הצוות החינוכי:
הקשר בבית צריך להתחבר לקשר עם המסגרת. כאשר ההורה והמחנך משתפים פעולה, הילד מקבל תחושה שהמבוגרים סביבו לא פועלים בנפרד. כדאי לספר למחנך מה רואים בבית, ולשמוע ממנו מה קורה בכיתה ובהפסקות. שיחה משותפת יכולה לעזור להבין טוב יותר את הקושי ולמצוא דרך מתאימה לסייע לילד.
רגע של נוכחות:
לפעמים הילד לא צריך עוד הסברים או נאומים. הוא זקוק למבוגר שיישב לידו ויאמר: "אני כאן בשבילך. אני רוצה להבין מה קשה לך, ונחשוב יחד איך נעזור לך לחזור לבית הספר".
זהו כוחו של קשר:
הוא לא מעלים את הקושי, אבל הוא מאפשר לילד להתמודד איתו כשהוא יודע שאינו לבד. כך נבנים בהדרגה ביטחון, אחריות, שייכות ואמון בדרך המשותפת.
במדרגה הבאה נעסוק - כשההיעדרות הופכת להרגל.
קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
"לא רוצה ללכת": מה ההיעדרות של הילד מספרת?
למה הילד נשאר בבית? 5 סיבות מאחורי ההיעדרות
לפני שהילד מתחיל להיעדר: 8 נורות אזהרה להורים
הילד מסרב ללכת לבית הספר? 10 פעולות שכדאי להכיר
סימן אחד הוא לא סיבה לדאגה, הצטברות – כן
שתי נקודות מבט, מטרה אחת: כך תעזרו לילד
כשהילד מסרב לצאת מהבית: כך נכון להגיב
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
























