מאחורי היעדרויות הילד -מבית הספר,
20 פסיעות להורים, מדרגה אחר מדרגה,
"להקשיב להיעדרות - ליצור נוכחות"
המדרגה הראשונה -מהו אי-ביקור סדיר?
המדרגה השנייה – הסיבות לאי-ביקור סדיר
עוד באתר:
המדרגה השלישית - הסימנים המוקדמים לאי-ביקור סדיר
המדרגה הרביעית - תפקיד ההורים בזיהוי ובמניעה
המדרגה החמישית- תפקיד המסגרת החינוכית בזיהוי ובמניעה
המדרגה השישית -שיתוף פעולה בין הבית למסגרת החינוכית:
שתי נקודות מבט - מטרה אחת: לעזור לילד:
ההורה מכיר את הילד בבית: לפני היציאה למסגרת ואחריה.
ואילו המחנך מכיר אותו בכיתה: ורואה אותו בתוך המסגרת עצמה.
כל אחד רואה צד אחר בחייו של הילד, ומחזיק במידע שהאחר עשוי שלא להכיר.
השותפות שמחברת:
כאשר הילד מתקשה להגיע לבית הספר -(איחורים/היעדרויות)- לא ההורה ולא המחנך מחזיקים לבדם בתמונה המלאה של מצבו.
דווקא שיתוף הפעולה ביניהם יאפשר:
לחבר את חלקי התמונה, להרחיב את ההבנה של הקושי ולזהות טוב יותר מה עובר על הילד וכיצד ניתן לסייע לו.
לא לפעול בנפרד - לחשוב ולפעול יחד:
הורה שמתמודד לבדו עם התנגדות הילד בבוקר:
עלול שלא לדעת מה מתרחש בכיתה.
מחנך שמטפל בהיעדרויות בלי להכיר את המתרחש בבית:
עלול להחמיץ מידע משמעותי.
לכן חשוב: שההורה והמחנך ישוחחו, ישתפו מידע ויחשבו יחד מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד.
כל אחד מזהה - יחד מבינים:
ההורה עשוי לזהות:
קשיי שינה, חששות לקראת יום הלימודים או שינויים במצב הרוח.
המחנך עשוי להבחין:
בקושי לימודי, בדחייה חברתית או בלחץ לקראת מבחנים.
כאשר מחברים את המידע משני הצדדים:
אפשר לקבל תמונה רחבה ומדויקת יותר, להבין טוב יותר את מקור הקושי ולחשוב יחד על מענה מתאים לילד.
שותפות מתחילה באמון:
כדי שהשותפות תצליח, כל צד צריך להרגיש שהאחר לא מחפש להאשים אותו, אלא מבקש לשתף פעולה למען הילד.
במקום שהמחנך ישאל: "למה אתם לא דואגים שהוא יגיע?"
אפשר לומר להורים:
"שמתי לב שיש שינוי בנוכחות שלו.
חשוב לנו להבין יחד אתכם מה קורה, כדי שנוכל לעזור לו."
גם ההורה יכול לשאול את המחנך: "האם הבחנת בשינוי בהתנהגותו?
האם יש קושי לימודי או חברתי שכדאי שנכיר? איך נוכל לעזור לו יחד?"
במקום להאשים - מקשיבים, משתפים פעולה ומתגייסים יחד למען הילד.
אחריות משותפת- תפקידים שונים:
ההורה אחראי:
לתמיכה בילד בבית, להקשבה לקשייו ולחיזוק חשיבות ההגעה למסגרת.
המחנך אחראי:
לבחון את המתרחש בכיתה ולסייע בהשתלבותו הלימודית והחברתית.
שותפות אמיתית מחייבת- אחריות ומעשה:
ההורה אינו יכול להסתפק באמירה: "דיברתי עם המחנך",
והמחנך אינו יכול להסתפק באמירה: "עדכנתי את ההורים".
עליהם לגבש יחד תוכנית פעולה מעשית, לתאם את הצעדים הנדרשים ולבדוק לאורך הדרך אם הדברים אכן מתקדמים ומשתפרים.
רגע מהחיים:
אמא שמה לב: שבנה מבקש להישאר בבית בימי מבחן.
המחנך מבחין: שבימים אלה הילד לחוץ ומתקשה להשתתף.
בשיחה משותפת מתברר שכל אחד ראה רק- חלק מהתמונה.
הם מחליטים לשוחח עם הילד, להבין את הקושי ולבנות עבורו דרך התמודדות.
לסיכום:
שיתוף פעולה בין הבית למסגרת אינו פעולה חד פעמית.
הוא דורש קשר, הקשבה, עדכון ותיאום לאורך הדרך.
המטרה לא למצוא מי אשם בהיעדרות, אלא להבין מה יעזור לילד להגיע, להשתלב ולהרגיש שיש לו מקום.
חשוב להמשיך בשותפות -גם לאחר שהמצב משתפר:
כדי לחזק את ההרגל החדש ולמנוע חזרה לדפוס הישן.
כאשר ההורים והמחנך פועלים יחד, הילד מקבל מסר חשוב:
המבוגרים סביבי רואים אותי, מצפים ממני ומוכנים לעזור לי.
במדרגה הבאה נעסוק בשאלה: כיצד מתמודדים נכון עם ילד שכבר החל להיעדר באופן חוזר?
קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
"לא רוצה ללכת": מה ההיעדרות של הילד מספרת?
למה הילד נשאר בבית? 5 סיבות מאחורי ההיעדרות
לפני שהילד מתחיל להיעדר: 8 נורות אזהרה להורים
הילד מסרב ללכת לבית הספר? 10 פעולות שכדאי להכיר
סימן אחד הוא לא סיבה לדאגה, הצטברות – כן
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
