פסח תשפ״ז בפתח.
מה? הרגע סיימנו פסח!
מומחה הכשרות הרב יוחנן רייכמן בחשיפת עצבים רגישים בימים אלו כאשר המתח מורגש היטב בין כותלי ועדי הכשרות בארץ ישראל.
החיטים עלולים להחמיץ…
עוד באתר:
בימים אלו תחזית מזג האויר מטלטלת את כשרות המצות.
בטוחים אנו שבקדקודו של כל בר בי רב עולה השאלה: אם כל טיפת מים מחמיצה את החיטים, א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בשמירה מן החימוץ?! הלא כל חיטה סופגת הרבה
מים, בעודה מחוברת לקרקע!
אבל מיד האדם משיב לעצמו, כי לא יתכן שהיא מחמיצה מאותם המים, שאם-כן איך ציוותה התורה לאפות מצות מן החיטים,
אמנם שטר זה שוברו בצידו. שכן, בגמרא פסחים (לג, א) כבר מצינו, "כגון דאחמיץ במחובר". הרי, שגם במחובר – שייך שהחיטה תחמיץ. הנה כי כן, חזרנו להרהר בדבר, איך נימלט מאיסור חמץ?! הלא כל חיטה מחוברת סופגת מים, ואיך נדע שלא החמיצה מהמים שזילפו עליה?! על כרחנו, צריכים אנו להגדיר את הדברים כפי שהגדירו אותו הראשונים, שכל שהחיטה "צריכה לקרקע", היינו, שהיא עדיין לא מבושלת כל צרכה, אין המים גורמים להחמיץ את החיטים, אלא אדרבה, הם מסייעים לתהליך בישולה. אבל כשהחיטה "אינה צריכה לקרקע", מאחר והיא כבר הבשילה כל צרכה, מחמיצה החיטה גם בעודה מחוברת לקרקע, בדיוק כמו שהחיטה הקצורה מחמיצה. "כמאן דמנחא בכדא דמיא"
המחבר פסק כהרשב"א, בשולחן ערוך אורח חיים תסז: דגן שבמחובר שנתייבש לגמרי ואינו צריך ליניקה כמאן דמנח בכדא דמי ומקבל חימוץ אם ירדו עליו גשמים.
"מטעם זה", כותב המשנה ברורה (סקי"ז) בשם החיי אדם (כלל קכ"ח סעיף ל'), "נוהגים החרדים שיהיו כל המצות שלהן משומרים משעת קצירה, דלפעמים מניחין לייבשן במחובר יותר מדאי מפני שאין להם פנאי לקצור, וזו שקורין 'שמורה' קוצרין אותן בעוד שהן לחין קצת".
ברם, ככל שההגדרה ברורה ובהירה – צריך או אין צריך לקרקע, בשטח קשה מאד לאדם מן השורה להגדיר מתי צריכים עדיין החיטים לקרקע
בשערי תשובה (סקי"ב) מביא בשם שו"ת מעיל צדקה (סימן ס"ט )
"…בשנת תע"ב היו גשמים בימי הקציר, וראינו שהחיטים שקצרנו יום או יומים אחריו למצת מצוה היו נגמרים ויבשים כל צרכם, ונסתפקנו אילו היו כן נגמרים ויבשים בעת שהיה הגשם על הארץ, שפסק הרשב"א שמקבל חימוץ אף במחובר לקרקע. והעלה, שאין לחוש לזה אפילו נתייבשו לגמרי והם בקליפתן, אם לא כשנתרבו הגשמים יום ולילה גשם חזק, שמפיל הקשים והשבלים לארץ והגשמים מזלפין עליהם בחוזק, וכמאן דמנחי כבושים בכלי מלא מים דמי. אבל בגשם שאינו חזק כ"כ ואינו אורך זמן גדול, אין להחמיר אם לא שאנו רואים אותם בקועים… ועוד, דהרי טל לא מיעצר ונופל עליהם בכל יום, ולא נזכר בשום פוסק דבר וכו'…"
מדברי המעיל צדקה, נמצינו למדין שגשם חזק ביותר – "שנתרבו יום ולילה" ו"שמפיל הקשים והשבלים לארץ", מחמיץ את החיטה המחוברת, אבל גשם רגיל עדיין אינו אוסר את החיטים לשימוש. כמו-כן, טל אינו פוסל את החיטים.
במקביל, מדברי המשנה ברורה למדנו, שיש לקצור את החיטים כשיש בהם עדיין לחות מועטת.
מעתה יבין כל קורא מעצמו, עד כמה מגיעה האחריות הרובצת על שכמם של הרבנים מפקחי הקצירה, הן לבדוק את מצב בשלות החיטים – אם יש בהם עדיין לכל הפחות לחות מועטת, והן לעקוב אחר ממטרי הגשמים
המתח בעיקר בתקופת הקיץ כי הגשמים שבחורף לא מפריעים לנו כלל, היות שאז עדיין החיטה בודאי "צריכה לקרקע", ואין שום צד לומר שהגשם גורם להחמיץ אותם. רק בקיץ, כשמתחילים החיטים להתייבש, יש לנו לעקוב אחר שני המרכיבים גם יחד, כלומר, אחר רמת לחות החיטים ואחר כמות הגשמים שירדו – אם ירדו – באותה תקופה, ״החיטים עלולים להחמיץ״.
בעשרות השנים האחרונות נוצרה בעיה גדולה, בפרט בארה"ק. היות שהשמש קופחת כאן היטב כבר מתחילת הקיץ, ומצד שני באותו זמן עוד מצוי לעתים גשם, יש כאן חשש אמיתי של חימוץ החיטים בעודם מחוברים לקרקע. מצב זה הביא אף להפסדים רבים לסוחרים וביטול חוזים, לאחר שהשדות כבר נבדקו ואושרו ע"י הרבנים ובאמצע ירד גשם בלתי צפוי, כך שכל התוכנית התבטלה.
התחזית מתעתעת ובמערכת הכשרות העיניים נשואות לשמים שנזכה למצה מהודרת לפסח הבעל״ט.
להצטרפות לקבוצת ״כשרות״ – מידע ועדכונים מהרב רייכמן.
