זמן איכות: השיחה שמתחילה כשהילד חוזר הביתה

מאל"ף ועד תי"ו – מתכוננים יחד לשנת הלימודים תשפ"ז

כ"ב אותיות • כ"ב ימים • כ"ב מסרים

כל יום – אות אחת, מסר אחד, כלי אחד ומשימה אחת להורים.

אות היום: ז – זמן איכות.

מאמר היום: השיחה הראשונה בבית – אחרי פתיחת השנה.

צועדים עם הא'-ב':

היום נבנה את האות ז' – זמן. כי לפעמים הרגע החשוב ביותר ביום אינו נמצא בכיתה – אלא דווקא בזמן הקטן שבו הילד חוזר הביתה ומשתף במה שעבר עליו. הזמן שההורים מעניקים לילד הוא אחת המתנות הגדולות ביותר בדרך החינוכית.

פותחים את הלב:

אחרי הצלצול הראשון – מתחיל הזמן החשוב בבית:

הילד חזר מהיום הראשון ללימודים. מטבע הדברים ההורים שואלים:

"איך היה היום?" אבל לא תמיד שאלה אחת מספיקה.

יש ילדים שממהרים לשתף, ויש שזקוקים לזמן כדי לעבד את חוויותיהם.

יש שחוזרים מלאי סיפורים, ויש שחוזרים שקטים.

תפקידם של ההורים הוא לא רק לקבל תשובות, אלא ליצור לילד תחושה שבאמת רוצים לשמוע אותו.

לא פעם, השיחה המשמעותית נפתחת דווקא סביב שולחן האוכל, במהלך נסיעה או לפני השינה.

כאשר ההורה מקשיב בסבלנות, הילד אינו מספר רק מה קרה בבית הספר – הוא פותח את ליבו.

מביטים לעומק:

לא רק לשאול – גם להקשיב:

אחד הדברים החשובים בקשר עם ילד הוא לא רק מה שאנחנו שואלים, אלא איך אנחנו מקשיבים. כאשר הילד אומר: "היה בסדר" – לא תמיד זה סוף השיחה.

אפשר לשאול בעדינות: "מה היה הדבר הכי טוב היום?" "משהו היה לך קשה?"

"עם מי שמחת להיפגש?" אך מאד חשוב להקפיד שלא להפוך את השיחה לחקירה.

הילד צריך להרגיש שהוא משתף אדם שאוהב אותו, לא אדם שבודק אותו.

הקשבה אמיתית "אומרת לילד": "אני כאן בשבילך. מה שעובר עליך חשוב לי".

יוצאים לדרך:

לבנות זמן קבוע של קשר:

בתוך העומס של החיים, זמן איכות עם הילד לא תמיד קורה מעצמו. צריך ליצור אותו.

לפעמים, חמש דקות של שיחה רגועה ביום בונות קשר חזק יותר משיחות ארוכות שמגיעות רק כשיש בעיה.

ילד שיודע שיש לו זמן קבוע שבו מקשיבים לו, משתף יותר גם בקשיים וגם בהצלחות.

הקשר היומיומי הקטן הוא שמאפשר להורים לזהות בזמן מה הילד מרגיש ומה הוא צריך.

הכלי של היום:

שאלת הזהב של סוף היום:

במקום לשאול רק: "איך היה?" תנסו לשאול: "מה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לך היום?"

השאלה הזו פותחת שיחה ומזמינה את הילד לשתף.

המשימה של היום:

להקדיש זמן אישי לכל ילד:

תמצאו היום כמה דקות ללא טלפון וללא הפרעות. תשבו עם הילד, תקשיבו לו באמת ותנו לו להרגיש שהוא חשוב לכם. לא חייבים לפתור דבר.

לפעמים עצם ההקשבה היא המתנה הגדולה ביותר.

עוצרים למחשבה:

האם הילד שלי מרגיש שאני באמת מקשיב לו?:

ילדים אינם זוכרים רק כמה זמן היינו איתם, אלא בעיקר איך הם הרגישו בזמן הזה.

האם הרגישו שמקשיבים להם, שמבינים אותם ושיש להם מקום בלב שלנו?

ולסיום:

לפני הצלצול הבא – עוצרים בבית ומקשיבים:

שנת לימודים חדשה אינה נבנית רק מהישגים ולימודים, היא נבנית גם מקשר.

ילד שיודע שיש לו זמן אצל ההורים, יודע שיש לו מקום בלב שלהם, וכשיש קשר – קל יותר לצמוח.

קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק 1: מתחילים באמונה: מתכוננים יחד לשנת הלימודים
חלק 2: לפני הצלצול הראשון: כך בונים לילד ביטחון
חלק 3: חוזרים למסגרת: כך בונים לילד גבולות נכונים
חלק 4: הילד מסתכל עליכם: השיעור שמתחיל הרבה לפני הכיתה
חלק 5: רגע לפני הצלצול: ההכנה החשובה מתחילה דווקא בלב
חלק 6: רגע לפני החיידר: המתנה שאי אפשר להכניס לילקוט

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]