האם באמת חייבים לקנות פרחים לבת הזוג, ומה עושים כשהכוונה טובה – אבל הזר לא מוצא חן בעיניה? אפרת ברזל הקדישה השבוע את טורה בתוכנית "עומקא דליבא" ב"קול חי" לשאלה הזו, שהפכה אצלה לדיון רחב יותר על נתינה, קבלה וזוגיות.
ברזל פתחה בדמותו של בעל מבולבל שמנסה לעשות את הדבר הנכון: לקנות פרחים לשבת או לחג, אבל חושש מבחירת הצבע, הטריות או סוג הפרחים. "אני לא מבין בהם, ואני ממש משתדל, ואני רוצה לשמח", תיארה את נקודת המבט שלו.
לדבריה, הדיון התחדד אחרי הרצאה שבה שוחחה עם נשים על הצורך בקשר, בתמיכה וב"אור חוזר" מהבעל. ברזל יצאה נגד התפיסה של "אני לא צריכה אף אחד, יש לי את עצמי", שאותה הגדירה כגישה שמרחיקה מהצורך האנושי בקשר ובהדדיות.
עוד באתר:
אחת המשתתפות סיפרה לה על פתרון יצירתי במיוחד: בעלה מסיע אותה לחנות הפרחים וממתין ברכב, בעוד היא עצמה נכנסת, בוחרת את הזר בדיוק לטעמה – וחוזרת עם התחושה ש"בעלי קנה לי".
אישה אחרת סיפרה כי אחרי שנים שבהן בעלה לא הבין מדוע בכלל צריך פרחים, הם הגיעו להסדר אחר: "פרחים אני אקנה לעצמי, אבל מתנות יקרות יותר, כמו בית ומכונית – אתה תקנה לי". ברזל סיפרה בחיוך כי "הוא הסכים".
מכאן הגיעה לנקודה המרכזית: "העיקר בזוגיות הוא ידיעת הנתינה המשמחת והקבלה המעריכה. זאת הכותרת, ולא העלים שלה".
בסיום הטור קראה למאזינים להשקיע יותר באהבה בתוך הבית: "רוצו לחבק את הילדים שלכם, הם צריכים אהבה. רוצו לחבק את ההורים שלכם, רוצו לחבק את הבית היהודי שלכם".
לדבריה, לפעמים החיבוק מגיע בפרחים, לפעמים במילים טובות, ולפעמים פשוט "בעיניים שרואות אחד את השני".
האזינו לטור המלא מתוך 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
