המפתח לשמיעה מצוינת \ ד"ר בת שבע רובינשטיין

שמיעה טובה היא הבסיס למצוינות מוזיקלית. מה היא הטעות הגדולה ביותר של המורים לפיתוח שמיעה? ומה הוא הפתרון למוזיקאי שרוצה שמיעה טובה?

שמיעה מוסיקלית היא היכולת לדמיין גובה של צליל, איכות של צליל, צבע של צליל ומשך של צליל. אדם רגיל יכול, למשל, לשחזר לעצמו את מילות ההמנון. הוא גם יכול לשמוע בדמיונו את הלחן. אבל אם ההמנון מנוגן על ידי תזמורת – האדם הרגיל יתקשה לזכור את האופן שבו כל כלי וכלי בתזמורת ניגן. הוא גם יתקשה לזכור את הגובה האבסולוטי של הצליל ובעיקר יזכור איך כל צליל מתייחס לקודמו. שמיעה היא היכולת לשחזר במוח יצירה שלמה, על צליליה, גווניה והאופן שבו הכלים, הנגנים והזמרים מבצעים אותה.

חשיבותה של השמיעה
אי אפשר להפריז בחשיבותה של השמיעה עבור כל סוגי המוסיקאים, אם מדובר בנגן, זמר, מלחין או מנצח. מלחין חייב לשמוע בשמיעתו הפנימית את היצירה שהוא מחבר. היו מלחינים ששמיעתם לא הייתה מפותחת דיה, ונאלצו להיעזר בכלים, בדרך כלל בפסנתר, כדי לשמוע את היצירה. ואולם, כשמלחין עובד עם פסנתר, הוא שומע את הצליל של הפסנתר. אך אם הוא רוצה להיות מסוגל לכתוב לתזמורת עליו להיות מסוגל לדמיין את נגינת כל אחד מהכלים בנפרד, ואת כל הכלים ביחד.

עוד באתר:

גלריה

אשכבתיה דרבי: רחובות ירושלים השחירו מאדם

נתי קאליש

המצלמה תיעדה

פרץ לדירה בבני ברק וגנב תכשיטים בשווי 28 אלף ש"ח

אבי יעקב

צפו

ביום הכי חם: שריפת רכב התפשטה ליער

אבי יעקב

אבי דרור מגיש

והכן פרנסתנו • מרדכי, יידל, שלומי גרטנר ונמואל

אליעזר חסיד

מנצח העומד מול תזמורת חייב לשמוע את כל אחד מחברי התזמורת, ולהיות מסוגל לתת הערות לגבי הביצוע, הדינמיקה וניקיון הצליל של כל רכיב בתזמורת. עליו לשמוע את התזמורת כולה, או קבוצת כלים מתוכה – להפריד ולחבר אותם בדמיונו.

נגן טוב חייב לשמוע את עצמו, להבחין אם נגינתו נכונה ומכוונת. אבל כדי לתקן הוא צריך גם לשמוע בדמיונו איך התיקון יישמע. אם הוא מנגן בקבוצה קאמרית, לדוגמא, הוא חייב לשמוע גם את הכלים האחרים, וזאת על מנת להיות מסוגל לתרום לאחדות הקבוצה.

במה תלויה יכולת השמיעה?
לא כל האנשים נולדים שווים ביכולת השמיעה שלהם. כשאנחנו מקשיבים לקומץ מנצחים, אנחנו מבחינים ביכולת השמיעה הייחודית שלהם. משהו בהצללה של התזמורת ובאינטרפרטציה הוא פשוט יוצא דופן. בזכות שמיעתם המוסיקלית הם מגיעים לאחדות ביצירה ברמה שמוסיקאים אחרים אינם מסוגלים להגיע אליה. השמיעה המושלמת היא רכיב קריטי המאפשרת לבארנבוים ודומיו לחולל את אותן נפלאות שאנחנו חשים כשאנחנו מאזינים למוסיקה שלהם. כנראה שהם בורכו מלידה ביכולת שמיעה שרק יחידי סגולה זוכים לה.

יכולת השמיעה של מוסיקאי תלויה באופן קריטי בחינוך שהוא קיבל בגיל הרך. ככל שילדים נחשפים למוסיקה בגיל צעיר יותר הזיכרון המוסיקלי שלהם מתפתח מהר יותר ועמוק יותר. עצם החשיפה לצלילים מפתחת בילדים את הזיכרון המוסיקלי. במאות הקודמות, השמיעה של מוסיקאים הייתה מפותחת יותר מאשר בימינו, מכיוון שהילדים היו מתחילים את לימודי המוסיקה בגיל צעיר מאד. רובם היו חברי מקהלה, וכך כבר בגיל צעיר היו נחשפים לשמיעה מלודית והרמונית. החינוך מגיל צעיר כלל לימוד של שפת המוסיקה – לרבות קריאת תווים. לימוד מוקדם של השפה שיפר גם את הזיכרון המוסיקלי.

כיום, מרבית שיטות ההוראה לגיל הרך אינן עוסקות בפיתוח השמיעה. התוצאה היא שלא אחת קורה שילד בעל שמיעה אבסולוטית מלידה מאבד אותה בעקבות חשיפתו לשיטות ההוראה שכופות עליו לשמוע מרווחים.

הדרך לפיתוח שמיעה: זיכרון
ברוב המתודות הקיימות, מתחילים את התהליך דרך הקשבה למרווחים. זו לדעתי שגיאה גדולה. כאשר מתרכזים במרווחים, מביאים את השמיעה להפרדה בין צליל לצליל. התהליך מביא את המאזין לשמוע ביחידות קטנות ולא את היצירה בשלמותה.

זאת ועוד, השיטות הרווחות מעודדות אסוציאציות מוטעות. למשל, כאשר מלמדים את הילדים לשמוע טרצה קטנה, נותנים להם כדוגמא את ההתחלה של השיר "יונתן הקטן". ואולם, התחלה זו שהיא טרצה קטנה היא המהות המינורית של הסולם המינורי – ואילו השיר יונתן הקטן הוא בסולם המז'ורי, מה שמביא את הילדים לבלבול.

מזה חמישים שנה אני עוסקת בהוראת פיתוח השמיעה. לאורך תקופה זו בניתי שיטות לימוד של פיתוח שמיעה טונלית ופיתוח שמיעה א-טונלית. מניסיוני, על מנת לפתח את השמיעה באופן האפקטיבי והמהיר ביותר, על התלמיד להתרגל לעשות זאת באופן קוגנטיבי, כלומר להביא את עצמו למצב שמוחו מגיב באופן אינסטינקטיבי למה שהוא שומע, ולהימנע ממחשבות, חישובים וכו'.

שיטתי מבוססת על הכרה וזיכרון של הצלילים האבסולוטיים ומבססת גם את השמיעה היחסית. התרגול מתחיל משמיעת קול אחד ומתפתח בהדרגה לשמיעת קולות רבים, דבר המאפשר ביסוס שמיעה קונטרפונקטית והרמונית. בו בעת, מתפתחת "שמיעת הצבעים" של האקורדים המשולשים והיפוכיהם, ספטאקורדים והיפוכיהם וכו'. שלב זה נעשה על ידי שירה וזיהוי האקורדים לפי קבוצות ועירוב ביניהם: טרציאליים, קלסטרים, קוורטיאליים, קוינטיאליים, ספטיאליים, ביטוניאליים וסינטתיים.

ברוב הקונסרבטוריונים והאוניברסיטאות בעולם בהן מלמדים מוסיקה הדרישות בתחום פיתוח השמיעה כיום הן נמוכות, וחבל שכך. אני מאמינה שללא פיתוח שמיעה בדרך נכונה לא נזכה לאותה איכות מוסיקאלית שאנחנו כל כך מייחלים לה.

—
המאמר פורסם לראשונה באופוס המגזין למוסיקה קלאסית. פורסם בבמה זו באדיבות הקונסרבטוריון החרדי – רון שולמית המוביל בדרישות ובלימוד של פיתוח השמיעה הנכונה של תלמידותיו.