'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים בת 15 חלקים מאת איש החינוך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.
מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
עוד באתר:
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!
במאמרים אלה אשתדל "להאיר"- על החרם החברתי והשלכותיו.
חלק א' – חרם חברתי: הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה
חלק ד' – הילד שמתרסק מבפנים – כך החרם פוגע בנפשו
חלק ה' – מהכיתה אל הסלון – ההשפעות על התא המשפחתי
חלק ו' – בין החצר לכיתה – השלכות החרם במרחב הלימודי
חלק ז' – הילד שלנו במעגל המחרימים – להבין מניעים ולגלות סיבות:
כאשר הורה מגלה שילדו בין המחרימים – הכאב שלו גדול:
לא רק על הילד הנפגע, אלא גם על הילד שלו – " הילד שלי – זה שחשבתי שאני מכיר".
איך ייתכן שהוא פגע, החרים, או שתק כשחברו הושפל?
למה ילד עשוי להפוך למחרים?:
מה גרם לו להגיע לשם – ואיך מחנכים אחרת?
ילדים שמחרימים אחרים, אינם תמיד "ילדים רעים" – או מכוונים לפגוע ביודעין. פעמים רבות מדובר, במערך מורכב של סיבות חברתיות, רגשיות וסביבתיות:
חוסר ביטחון עצמי:
ילד שמרגיש לא מספיק חזק – או מוערך, עשוי לחפש דרכים להתחזק על חשבון אחרים.
הפגיעה באחר, נותנת לו תחושת שליטה וביטחון זמני.
רצון להשתייך לקבוצה:
ילדים נוטים, לרצות להיות חלק מקבוצה, להרגיש רצויים ומקובלים על ידי חברים, והם לא תמיד מודעים, להשפעה הרגשית של מעשיהם.
פחד מדחייה או בידוד:
הילד חושש, שאם הוא לא יצטרף, אז הוא עצמו יידחה או יוקצה. הפחד הזה, מוביל אותו לפעמים, להחלטות מהירות ולא מודעות, שמזיקות לאחרים.
חיקוי והזדהות:
ילדים נוטים, לחקות חברים דומיננטיים, או מנהיגי קבוצות. החיקוי הזה, מאפשר להם להרגיש ביטחון זמני, אך הוא עלול לפגוע בחברים אחרים.
חיקוי דפוסים מהבית:
ילד שחי בבית, שבה נפוצה התנהגות פוגענית, או חוסר הכלה, עלול לחקות אותה – בכיתה.
תסכול או כעס פנימי:
המחרים – חווה קשיים אישיים, כעס או תסכולים אחרים – (בבית, במשפחה, בלימודים), והוא מוציא אותם על ילדים אחרים בסביבתו.
חוסר מודעות להשפעה:
חלק מהילדים, אינם מודעים לעומק הפגיעה שהם גורמים. הם עשויים לחשוב שההתנהגות הזו היא "רק משחק" או "בדיחה", והם לא מבינים, עד כמה היא פוגעת ומכאיבה.
חוסר כישורים חברתיים:
ילדים, שלא למדו כיצד להביע רגשות, או כיצד להתמודדות עם כעס, או קנאה, עלולים להשתמש בחרם, ככלי של שליטה או ביטוי רגשי.
חיפוש עוצמה או שליטה:
הילד מרגיש עוצמה או שליטה ,כאשר הוא – חלק מהמחרימים.
תחושת כוח זו היא זמנית, אך מספקת, תחושת חשיבות חברתית.
ההורים לא יודעים-ולא מודעים:
שילדם נמנה בין הילדים המחרימים, משום הילד בוחר להסתיר זאת מהוריו, שכן בתוכו הוא יודע, שזו התנהגות לא ראויה.
בנוסף, הורה שרואה שילדו עם בטחון עצמי ועם הרבה חברים, אז הוא לא דואג, ומאפשר לעצמו גם פחות להתעניין.
לסיכום:
הילד משתתף בחרם-בגלל:
* לחץ חברתי, * רצון להשתייך, * חוסר הבנה, * חיקוי דפוסים,
* חיפוש כוח * או פחד להיות לבד.
הוא זקוק: להכוונה ולמידת אחריות -לתקן!
אל תחמיצו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק א': לאחר המקרה המצער – כך תזהו שהילד שלכם נמצא במצוקה
חלק ב': הלב שורף מבפנים: זהו החרם הנפוץ והקשה ביותר לגילוי
חלק ג': בלי ששמתם לב: כך הילד הופך להיות מנודה ומוחרם בכיתה
חלק ד': התרסקות מבפנים: 'הצלקת השקטה' שהחרם משאיר בנפש
חלק ה': לא נעצר בדלת הכיתה: כך מגיע החרם לסלון הבית שלכם
חלק ו': הכיתה הופכת לשדה מוקשים: זהו אחד הסימנים המסוכנים
המשך אי"ה בשבוע הבא
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
