'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים בת 15 חלקים מאת איש החינוך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.
מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
עוד באתר:
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!
במאמרים אלה אשתדל "להאיר"- על החרם החברתי והשלכותיו.
חלק א' – חרם חברתי: הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה
חלק ד' – הילד שמתרסק מבפנים – כך החרם פוגע בנפשו
חלק ה' – מהכיתה אל הסלון – ההשפעות על התא המשפחתי
חלק ו' – בין החצר לכיתה – השלכות החרם במרחב הלימודי:
בית הספר:
המקום שאמור להעניק לילד בטחון ויציבות, הופך לפתע למקום של חשש, בדידות וחוסר ביטחון.
הכיתה:
שהייתה אמורה להיות מקום נעים וחברתי, נהפכת לשדה מוקשים חברתי ורגשי.
החרם פוגע:
בשלושה מישורים מרכזיים בחייו של הילד: הרגשי, הלימודי והחברתי.
ההשלכות הרגשיות והנפשיות:
הפגיעה הרגשית היא, המיידית ביותר:
- תחושת חוסר ערך – הוא מאמין שאינו רצוי או "לא שווה", והאמון העצמי שלו נסדק.
- חרדה חברתית – פחד להתקרב לאחרים, לשבת בכיתה או להשתתף בפעילויות קבוצתיות, מחשש שייפגע שוב.
- עצבות ודכדוך – הסתגרות, חוסר רצון לשתף ולהשתתף, בפעילויות שבעבר אהב.
- תגובות פיזיות – כאבי בטן, סחרחורות, חוסר תיאבון או קשיי שינה.
תחושת "הבלתי נראה" או "הנדחה", היא אחת הפגיעות העמוקות ביותר שהילד עלול לחוות בבית הספר.
ההשלכות הלימודיות:
הלמידה דורשת ביטחון, רוגע ותחושת קבלה.
הלחץ הרגשי משפיע ישירות על יכולת הלמידה ונוצר מעגל של:
- קשיי ריכוז: כי מחשבותיו של הילד, עסוקות בחרם ובתגובות החברתיות, במקום בלמידה.
- ירידה בציונים: הישגיו הלימודיים נפגעים ותדמיתו "החלשה" בכיתה – מעצימה את החרם הכיתתי.
- אי ביקור סדיר בבית הספר: ירידה במוטיבציה ותחושת חוסר טעם: "אם אני לא שייך, למה להתאמץ?"
הלמידה מתמלאת בעומס רגשי, במקום להוות הזדמנות לצמיחה והישגים.
ההשלכות חברתיות:
חרם מחליש את היכולת ליצור קשרים חדשים ובטוחים:
- הילד נמנע מיצירת חברויות חדשות, מחשש לדחייה נוספת.
- הוא מפרש לעיתים כל צחוק, מבט או מחווה, כחוסר הערכה או זלזול.
- לעיתים הוא מחקה דפוסי הרחקה כדי להגן על עצמו, מה שיוצר מעגל סגור של בדידות ומתח.
תחושת ניתוק ממערכת החינוך:
כאשר החרם נמשך זמן רב, הילד מאבד אמון לא רק בחבריו, אלא גם במערכת החינוכית.
הוא מתחיל לחשוב ש:
* אף אחד לא רואה, * לאף אחד לא אכפת, * או לא באמת יכול לעזור.
זהו אחד הסימנים המסוכנים ביותר – כי הוא גורם לילד להרגיש שאין טעם לשתף או לבקש עזרה.
לסיכום:
- הילד המוחרם מרגיש ממש בודד. הוא עומד באמצע החצר אך חש שקוף, כאילו העולם ממשיך בלעדיו.
- כל דחייה, גם הקטנה ביותר, פוגעת בו עמוקות, וכל בוקר בבית הספר הוא מאבק חדש.
- הבושה, הפחד וחוסר האמון בעצמו, מתחילים לפורר את תחושת הערך שלו.
"את – פתח לו":
בנקודה זו, תפקיד הצוות החינוכי קריטי, לזהות את המצב, לגשת לילד ולבנות מחדש קשר של אמון ותמיכה.
אל תחמיצו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק א': לאחר המקרה המצער – כך תזהו שהילד שלכם נמצא במצוקה
חלק ב': הלב שורף מבפנים: זהו החרם הנפוץ והקשה ביותר לגילוי
חלק ג': בלי ששמתם לב: כך הילד הופך להיות מנודה ומוחרם בכיתה
חלק ד': התרסקות מבפנים: 'הצלקת השקטה' שהחרם משאיר בנפש
חלק ה': לא נעצר בדלת הכיתה: כך מגיע החרם לסלון הבית שלכם
המשך אי"ה בשבוע הבא
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
