בתוכנית 'אשת חיל' בהגשת מיכל ירושלמי, התארחה הסופרת והיוצרת גיטי מאירוביץ' לשיחה שנוגעת בדיוק בנקודה הכואבת של התקופה: החיים שאחרי החגים ואחרי המלחמה. כבר בתחילת הדברים היא מחדדת: "זה לא סתם אחרי החגים, אי אפשר להתעלם ממה שעבר על העם שלנו". למרות החזרה לשגרה, התחושה רחוקה מלהיות רגילה.
מאירוביץ’ מתארת מציאות מוכרת לנשים רבות: "לחצנו לתוך שגרה, אבל המציאות רחוקה מאוד מהשגרה". מאחורי החזרה לעבודה ולבתי הספר מסתתרות תחושות עמוקות של עייפות ושחיקה. "אין לי כוח, אין לי אוויר לנשימה", היא מצטטת נשים רבות, ומדברת על תחושת מיצוי שמאפיינת את התקופה.
כדי להמחיש, היא משתפת סיפור קטן אך עוצמתי מהבריכה. ילדה קטנה, חווי, מנסה לשחות: "היא לא טבעה, והיא כן התקדמה". למרות העייפות והקושי, היא לא עוצרת. "היא פשוט עצרה, הסתכלה על המרחק – והמשיכה". הסיפור הפשוט הופך למטאפורה עמוקה על החיים עצמם.
עוד באתר:
ואז מגיעה ההשוואה הישירה: "אני כבר מזמן לא שוחה, אני מפרפרת את עצמי לדעת". כך מתוארת חוויית החיים בשנים האחרונות – קורונה, מלחמות, מתחים בלתי פוסקים. האדם מותש, אך ממשיך. מה מחזיק? "אני בודקת משהו אחד – כמה עוד נשאר". התקווה לגאולה הופכת למקור הכוח.
למרות הכול, המסר הוא של עוצמה נשית בלתי רגילה: "היכולת לתפקד תחת אש, היא על הגבול העל-אנושי". מאירוביץ’ מדגישה את כוחן של נשות הדור – אמונה, ביטחון והתמדה. "אנחנו ממשיכות, עד לגאולה השלמה". לא מתוך קלות – אלא מתוך כוח עמוק ושקט.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'אשת חיל' ב'קול חי':
