מאל"ף ועד תי"ו

לא רק ביקורת: כך הפירגון עוזר לילד להתקדם

סדרה בת 22 ימים לקראת שנת הלימודים תשפ"ז: והיום – כיצד להפוך טעויות להזדמנות בדרך לצמיחה

הרב אפרים וייס

י"ד באלול תשפ"ו, 27/08/26 15:32

א+

א-

ילדים חרדים במאה שערים. אילוסטרציה | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

מאל"ף ועד תי"ו – מתכוננים יחד לשנת הלימודים תשפ"ז

כ"ב אותיות • כ"ב ימים • כ"ב מסרים

כל יום – אות אחת, מסר אחד, כלי אחד ומשימה אחת להורים.

אות היום: פ – פירגון

מאמר היום: גם כשהילד טועה – הפירגון נותן לו כוח לתקן.

צועדים עם הא'-ב':

היום נבנה את האות פ' – פירגון. כי ילד צומח לא רק מהערות על מה שעליו לתקן, אלא גם מהמילים הטובות שמזכירות לו את הכוחות שיש בו. פירגון אמיתי אינו מתעלם מהטעות אלא נותן לילד כוח לקחת אחריות, לתקן ולהתקדם.

פותחים את הלב:

אין ילד שגדל -בלי לטעות:

במהלך השנה מגיעים גם רגעים פחות פשוטים. לפעמים הילד שוכח שיעורי בית, מתקשה להתאפק בשיעור, מתווכח עם חבר או עושה מעשה שדורש תיקון.

באופן טבעי, ההורים רוצים שילדיהם יצליחו ויתנהגו כראוי. אבל חשוב לזכור: ילד אינו לומד להיות אדם מתוך כך שאינו טועה, אלא מתוך הדרך שבה הוא מתמודד עם הטעות, לוקח אחריות וממשיך קדימה.

מביטים לעומק:

הילד אינו- הטעות שלו:

ברגע של כעס, קל לומר: "אתה לא אחראי." "אתה תמיד עושה בעיות." "איך אפשר לסמוך עליך?" אבל משפטים כאלה עלולים לגרום לילד להרגיש שהבעיה היא בו עצמו.

יש הבדל בין לומר: "מה שעשית אינו נכון" לבין לומר: "אתה לא בסדר."

ילד צריך להבין שהמעשה דורש תיקון, אבל הערך שלו נשאר שלם. כאשר מאמינים בו גם ברגעי טעות – קל לו יותר לקחת אחריות ולהשתנות.

יוצאים לדרך:

להפוך טעות- להזדמנות לצמיחה:

כל טעות יכולה להפוך לשיעור חשוב. זו הזדמנות ללמד את הילד לקחת אחריות, לבקש סליחה, לתקן ולחשוב כיצד לפעול אחרת בפעם הבאה.

אבל הדרך שבה נגיב לטעות תקבע מה הילד ילמד ממנה. כאשר הילד פוגש רק כעס וביקורת, הוא לומד בעיקר לפחד. אך כאשר הוא פוגש גבול יחד עם אמון ופירגון – הוא לומד שאפשר לטעות, לתקן ולהתקדם.

אפשר לשאול: "מה לדעתך קרה?" "מה היית עושה אחרת?" "איך אפשר לתקן?" כך הילד מבין שהטעות היא תחנה בדרך, ולא סוף הדרך.

הכלי של היום:

שיחת תיקון עם אמון:

כאשר מתרחשת טעות, תנסו לשמור על שלושה שלבים:

1. להבין יחד מה קרה.
2. לחשוב כיצד אפשר לתקן.
3. לסיים במילים של אמון.

לדוגמה: "אני יודע שטעית, אבל אני גם יודע, שאתה מסוגל לתקן ולהתקדם." כך הילד יוצא מהשיחה עם אחריות – אבל גם עם כוח.

המשימה של היום:

להזכיר לילד מי הוא באמת:

תחשבו על טעות קטנה שהילד עשה לאחרונה. במקום להזכיר לו את הטעות- שוב, תזכירו לו דווקא הצלחה או תכונה טובה שלו. תאמרו לו:

"גם כשיש טעויות בדרך, אני יודע מי אתה באמת, ואני מאמין בך." לפעמים משפט אחד של אמון נשאר בלב הרבה יותר זמן מהערה אחת.

עוצרים למחשבה:

האם הילד שלי שומע ממני יותר ביקורת או יותר אמונה?: