שותפות ולא מאבק: הקשר שיכול לשנות לילד את השנה

מאל"ף ועד תי"ו – מתכוננים יחד לשנת הלימודים תשפ"ז

כ"ב אותיות • כ"ב ימים • כ"ב מסרים

כל יום – אות אחת, מסר אחד, כלי אחד ומשימה אחת להורים.

אות היום: ק – קשר

מאמר היום: הקשר עם הצוות – שותפות ולא מאבק.

צועדים עם הא'-ב':

היום נבנה את האות ק' – קשר. כי ילד מצליח כאשר המבוגרים סביבו מחוברים אליו ופועלים יחד למענו. הקשר בין ההורים לבין המלמד, המורה והצוות החינוכי אינו פרט נוסף בדרך. הוא אחד היסודות החשובים בבניית הדרך החינוכית של הילד.

פותחים את הלב:

מאחורי כל ילד – יש צוות שלם:

שנת לימודים חדשה מביאה איתה התחלות חדשות. הילד פוגש מלמד חדש, מורה חדש, צוות שאיתו יצעד במהלך השנה.

גם ההורים מתחילים קשר חדש עם אנשי החינוך. לפעמים הקשר הזה מתחיל בציפיות רבות. הורים רוצים שהצוות יכיר את הילד, יבין אותו ויעזור לו להתקדם.

גם הצוות החינוכי רוצה להכיר את הילד, את כוחותיו ואת האתגרים שלו. כאשר יש קשר טוב בין הבית למוסד החינוכי – הילד מרגיש שיש סביבו מעטפת אחת.

מביטים לעומק:

שותפות נבנית – מאמון:

הורים ומחנכים מגיעים מאותו מקום: הרצון לראות את הילד גדל, מצליח ומתפתח. אך לפעמים כאשר מתעורר קושי, נוצרת תחושה של שני צדדים.

ההורים מרגישים שהצוות אינו מבין מספיק. הצוות מרגיש שההורים אינם רואים את התמונה המלאה. כאן נבחנת השותפות האמיתית. במקום לשאול: "מי אשם?" עדיף לשאול: "מה נכון עבור הילד?"

שיחה מכבדת הקשבה ורצון להבין יוצרים גשר שמאפשר לעזור לילד בצורה הטובה ביותר.

יוצאים לדרך:

לדבר עם הצוות – לא רק עליו:

אחד הדברים החשובים בחינוך הוא שהילד ירגיש שיש קשר בין הבית לבין הכיתה. כאשר ההורים מדברים בכבוד על המלמד או המורה, הם מעבירים לילד מסר חשוב:

האנשים שמחנכים אותי – ראויים להערכה.

גם כאשר יש שאלה או קושי, הדרך הנכונה היא לפנות, לשאול ולברר. לא מתוך ביקורת, אלא מתוך רצון משותף למצוא פתרון.

ילד שמרגיש שהמבוגרים סביבו פועלים יחד, מקבל ביטחון גדול יותר.

הכלי של היום:

שיחת היכרות – במקום שיחת בעיה:

אל תחכו לרגע שבו יש קושי. תצרו קשר חיובי, גם בזמנים טובים.

אפשר לשלוח הודעה קצרה של הערכה: "רצינו לומר תודה, על ההשקעה בילדים."

קשר שנבנה מראש מקל, גם כאשר מגיעים רגעים מורכבים.

המשימה של היום:

להכיר אדם אחד – שמלווה את הילד:

תשוחחו עם הילד ותשאלו אותו: מי המלמד/ המורה שלך? מה אתה אוהב בדרך שבה הוא מלמד? אם עדיין לא נוצר קשר עם המחנך – תקבעו לעצמכם מטרה, להכיר את כל הצוות שמלווה אותו, זה חשוב לכם – בכלל, ולילדכם – בפרט.

עוצרים למחשבה:

האם הילד שלי מרגיש – שיש קשר בין הבית – לבין בית הספר?:

ילד צריך לדעת שהמבוגרים החשובים בחייו, לא מתחרים זה בזה. הם שותפים – בדרך שלו.

ולסיום:

לפני הצלצול הראשון – בונים גשר של קשר:

חינוך לא מתרחש במקום אחד בלבד. הוא נבנה בבית ובמוסד החינוכי, מתוך קשר, אמון ושיתוף פעולה.

כאשר ההורים והמחנכים צועדים יחד – הילד מקבל את המתנה הגדולה ביותר:

ידיעה, שיש סביבו אנשים שמאמינים בו ורוצים בטובתו.

קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק 1: מתחילים באמונה: מתכוננים יחד לשנת הלימודים
חלק 2: לפני הצלצול הראשון: כך בונים לילד ביטחון
חלק 3: חוזרים למסגרת: כך בונים לילד גבולות נכונים
חלק 4: הילד מסתכל עליכם: השיעור שמתחיל הרבה לפני הכיתה
חלק 5: רגע לפני הצלצול: ההכנה החשובה מתחילה דווקא בלב
חלק 6: רגע לפני החיידר: המתנה שאי אפשר להכניס לילקוט
חלק 7: זמן איכות: השיחה שמתחילה כשהילד חוזר הביתה
חלק 8: השוואה מחלישה, חיזוק מצמיח: המסר להורים
חלק 9: מה הילד שומע כשאתם מדברים בבית על המלמד שלו?
חלק 10: יושר בדרך: היסוד שמלווה את הילד לאורך כל השנה
חלק 11: לא לעשות במקומו: כך תגלו את הכוחות של הילד
חלק 12: הילד מתקשה בלימודים? דווקא כאן מתחילה הצמיחה
חלק 13: חברים חדשים: כך מכינים את הילד להתחלה חברתית
חלק 14: במקום לפחד מטעויות: הדרך להפוך קושי לצמיחה
חלק 15: סבלנות הורית: לפעמים דווקא ההמתנה היא החינוך
חלק 16: הילד לא צועד לבד: הערבות שמעניקה לו כוח
חלק 17: לא רק ביקורת: כך הפירגון עוזר לילד להתקדם
חלק 18: צעד אחר צעד: כך הופכים את ההסתגלות לצמיחה

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]