צעד אחר צעד: כך הופכים את ההסתגלות לצמיחה

מאל"ף ועד תי"ו – מתכוננים יחד לשנת הלימודים תשפ"ז

כ"ב אותיות • כ"ב ימים • כ"ב מסרים

כל יום – אות אחת, מסר אחד, כלי אחד ומשימה אחת להורים.

אות היום: צ – צמיחה

מאמר היום: השבוע הראשון – לזהות הצלחות וקשיים.

צועדים עם הא'-ב':

היום נבנה את האות צ' – צמיחה. כי השבוע הראשון של שנת הלימודים אינו נועד רק לבדוק הישגים. זהו זמן להכיר, להסתגל, להתחבר ולצמוח. כל ילד מתקדם בקצב שלו וכל צעד קטן בדרך הוא חלק מתהליך גדול.

פותחים את הלב:

השבוע הראשון הוא זמן של הסתגלות:

השבוע הראשון ללימודים מלא ברגשות. יש ילדים שנכנסים לכיתה בשמחה ובהתרגשות.
יש ילדים שזקוקים לזמן כדי להתרגל. יש מי שממהר להתחבר ויש מי שעדיין מחפש את המקום שלו.
לפעמים אנו מצפים לראות מיד שהכול מסתדר. שהילד חוזר שמח.
שהוא כבר מכיר את כולם. שהוא כבר מסתגל לשגרה. אבל צמיחה אמיתית מתרחשת בתהליך.
התפקיד של ההורים בשלב הזה הוא להתבונן, להקשיב ולתת לילד את הזמן שהוא צריך.

מביטים לעומק:

לראות את הדרך – לא רק את התוצאה:

כאשר אנו מדברים עם הילד אחרי יום לימודים, חשוב לא לשאול רק: "נו, איך היה?"
שאלה קצרה כזו לפעמים מקבלת תשובה קצרה: "בסדר."

כדאי לשאול שאלות שמזמינות שיחה: מה היה לך טוב היום? מה היה חדש?
היה משהו שהיה לך קשה? מי עזר לך?.

דרך השאלות הללו אנו לומדים להכיר את עולמו של הילד:

לפעמים הצלחה גדולה עבור ילד היא דבר שנראה לנו קטן:
לגשת לילד חדש, להצביע בכיתה, להתגבר על חשש.
גם קושי קטן הוא הזדמנות לצמיחה
כאשר הילד לומד להתמודד ולא לוותר. כל צעד כזה הוא חלק מתהליך שבו הילד מגלה את הכוחות שיש בו.

יוצאים לדרך:

לחזק הצלחות קטנות:

ילדים זקוקים להרגיש שרואים אותם. לא רק כאשר הם מצליחים במבחן או מקבלים ציון גבוה. גם מאמץ, התמדה והתמודדות הם הצלחות.

כאשר הורה אומר: "שמתי לב שהתאמצת." "ראיתי שלא ויתרת." "אני שמח לראות איך התקדמת."

הוא מלמד את הילד שהדרך חשובה. כך נבנית תחושת מסוגלות שמלווה אותו לאורך השנה.

הכלי של היום:

מחברת הצמיחה של השבוע הראשון:

בסוף כל יום תשאלו את הילד: דבר אחד שהיה טוב היום. דבר אחד שהיה מאתגר. דבר אחד שאני רוצה לנסות מחר. הרגל פשוט שמלמד את הילד להתבונן בתהליך שלו.

המשימה של היום:

למצוא נקודת הצלחה אחת:

בחרו היום דבר אחד קטן שהילד עשה טוב והאירו אותו. לא צריך לחכות להישג גדול.
לפעמים משפט אחד של הורה: "ראיתי שהשתדלת" יכול לחזק ילד ליום שלם.

עוצרים למחשבה:

האם אני רואה רק את התוצאה – או גם את הדרך?:

ילד אינו צומח ביום אחד. הוא נבנה מצעדים קטנים, מהרגלים טובים ומתחושה שמאמינים בו.

ולסיום:

לפני הצלצול הראשון – מתחילים מסע של צמיחה:

השבוע הראשון הוא רק תחילת הדרך. יהיו בו רגעים של הצלחה ורגעים של הסתגלות.
אבל ילד שיודע שרואים אותו, מקשיבים לו ומאמינים בו – מקבל כוח להמשיך ולצמוח.
כי חינוך אמיתי אינו רק לראות לאן הילד הגיע. אלא לעזור לו לגלות כמה רחוק הוא יכול להגיע.

קראו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק 1: מתחילים באמונה: מתכוננים יחד לשנת הלימודים
חלק 2: לפני הצלצול הראשון: כך בונים לילד ביטחון
חלק 3: חוזרים למסגרת: כך בונים לילד גבולות נכונים
חלק 4: הילד מסתכל עליכם: השיעור שמתחיל הרבה לפני הכיתה
חלק 5: רגע לפני הצלצול: ההכנה החשובה מתחילה דווקא בלב
חלק 6: רגע לפני החיידר: המתנה שאי אפשר להכניס לילקוט
חלק 7: זמן איכות: השיחה שמתחילה כשהילד חוזר הביתה
חלק 8: השוואה מחלישה, חיזוק מצמיח: המסר להורים
חלק 9: מה הילד שומע כשאתם מדברים בבית על המלמד שלו?
חלק 10: יושר בדרך: היסוד שמלווה את הילד לאורך כל השנה
חלק 11: לא לעשות במקומו: כך תגלו את הכוחות של הילד
חלק 12: הילד מתקשה בלימודים? דווקא כאן מתחילה הצמיחה
חלק 13: חברים חדשים: כך מכינים את הילד להתחלה חברתית
חלק 14: במקום לפחד מטעויות: הדרך להפוך קושי לצמיחה
חלק 15: סבלנות הורית: לפעמים דווקא ההמתנה היא החינוך
חלק 16: הילד לא צועד לבד: הערבות שמעניקה לו כוח
חלק 17: לא רק ביקורת: כך הפירגון עוזר לילד להתקדם

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]