'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים בת 15 חלקים מאת איש החינוך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.
מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
עוד באתר:
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!
במאמרים אלה אשתדל "להאיר"- על החרם החברתי והשלכותיו.
חלק א' – חרם חברתי: הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה
חלק ד' – הילד שמתרסק מבפנים – כך החרם פוגע בנפשו
חלק ה' – מהכיתה אל הסלון – ההשפעות על התא המשפחתי
חלק ו' – בין החצר לכיתה – השלכות החרם במרחב הלימודי
חלק ז' – הילד שלנו במעגל המחרימים – להבין מניעים ולגלות סיבות
חלק ח' – "מה ששנוא עליך – לא תעשה לחברך"
חלק ט'- כשהילד שותק, אך ליבו צועק:
זיהוי החרם החברתי -בבית:
ישנם ילדים שאינם מספרים מה עובר עליהם בכיתה. לא משום שטוב להם - אלא משום שקשה להם לדבר. השתיקה שלהם היא לעיתים "קריאת מצוקה -שקטה".
ילדים עלולים להסתיר חרם:
מתוך בושה, פחד, או רצון "לא להדאיג את אמא ואבא".
לעיתים החרם נמשך חודשים - מבלי שההורים יודעים.
זיהוי מוקדם בבית - הוא שלב קריטי:
ישנה חשיבות רבה, שההורים יפקחו עיניים/ יטו אוזניים, לנעשה עם כל ילד במשפחה. כדי לזהות, אם חלילה הוא עובר תהליך של חרם חברתי.
הנפש אינה מדברת במילים - אלא בהתנהגות - על ידי:
- ירידה במצב הרוח, עצבות, בכי או עצבנות.
- חוסר רצון ללכת לבית הספר או לפגוש חברים.
- הסתגרות, הימנעות מפעילויות.
- חוסר תיאבון, קושי להירדם.
- תלונות חוזרות על כאבי בטן או ראש, לפני היציאה מהבית.
שפת גוף - סימנים שקטים-על ידי:
- הימנעות מקשר עין, כתפיים שמוטות.
- ישיבה בצד, תוך בחירה- בבדידות.
- הילד חש חוסר נוחות, כשמדברים על חברים או הפסקות.
לקיים איתו שיחה פתוחה:
לשאול אותו שאלות פתוחות, למשל:
"איך היה היום בבית הספר?"; עם מי שיחקת בהפסקה?"
יש להקשיב ללא שיפוט. חשוב שהילד ירגיש בטוח לספר.
סימנים עקיפים-שהם סימני אזהרה:
* ההורים שומעים מחברים או מורים, על פגיעה בילד. * הוא לא מוזמן לפעילויות חברתיות.
יחסים עם האחים:
הילד "פורק" את התסכול בבית, מגיב בכעס - ורב עם האחים.
מה הילד כן אומר - בין השורות:
ילד שעובר חרם, עשוי "לזרוק” משפטים קטנים, שמסגירים את המצב:
"אף אחד לא רצה אותי בקבוצה"; "הם לא שמים לב שאני שם"; "לא היה לי עם מי לשחק".
הודעות קצרות שנראות תמימות, אבל הן "חלון למצוקה עמוקה".
הורה שמקשיב באמת, גם לטון הדיבור, יכול לשמוע את הפער שבין מה שנאמר - למה שמורגש.
לשתף, להתייעץ-ולעקוב:
אם זיהיתם סימנים, חשוב לפעול מיידית: לדבר עם המחנך או היועץ.
המשיכו להיות קשובים לשינויים בהתנהגותו, ובמערכת היחסים שלו, עם החברים.
איך להגיב נכון- כשחושדים:
לקיים שיחה רגועה, ולא מאיימת ,"אני שם לב, שאתה פחות שמח לאחרונה. לפעמים זה קורה, כשמשהו לא נעים קורה עם חברים- רוצה לספר לי קצת?"
גם אם הילד שותק - המסר נקלט: "אני רואה אותך, אתה לא לבד -אני כאן בשבילך."
לסיכום:
זיהוי החרם מתחיל ב:
רגישות לשינויים קטנים בהתנהגות; הקשבה לשפת הגוף; "סיפורים" שהילד מספר; זיהוי סימנים עקיפים.
כל סימן מוקדם מאפשר התערבות מהירה, שתסייע לילד.
אל תחמיצו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק א': לאחר המקרה המצער – כך תזהו שהילד שלכם נמצא במצוקה
חלק ב': הלב שורף מבפנים: זהו החרם הנפוץ והקשה ביותר לגילוי
חלק ג': בלי ששמתם לב: כך הילד הופך להיות מנודה ומוחרם בכיתה
חלק ד': התרסקות מבפנים: 'הצלקת השקטה' שהחרם משאיר בנפש
חלק ה': לא נעצר בדלת הכיתה: כך מגיע החרם לסלון הבית שלכם
חלק ו': הכיתה הופכת לשדה מוקשים: זהו אחד הסימנים המסוכנים
חלק ז': תגלית לא נעימה: מה גורם לילד להיות במעגל המחרימים
חלק ח': הילד שלכם הצטרף לחרם? זו צריכה להיות התגובה מצידכם
המשך אי"ה בשבוע הבא
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
