'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים בת 15 חלקים מאת איש החינוך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.
מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
עוד באתר:
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!
במאמרים אלה אשתדל "להאיר"- על החרם החברתי והשלכותיו.
חלק א' – חרם חברתי: הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה
חלק ד' – הילד שמתרסק מבפנים – כך החרם פוגע בנפשו
חלק ה' – מהכיתה אל הסלון – ההשפעות על התא המשפחתי
חלק ו' – בין החצר לכיתה – השלכות החרם במרחב הלימודי
חלק ז' – הילד שלנו במעגל המחרימים – להבין מניעים ולגלות סיבות
חלק ח' – "מה ששנוא עליך – לא תעשה לחברך"
חלק ט' – כשהילד שותק, אך ליבו צועק
חלק י' – הסימנים למורים – להבחין, להבין, ולהתערב בזמן
חלק י"א – ההורים – עמודי החוסן של הילד
חלק י"ב – בית הספר כמרכז חוסן – מניעה וטיפול בחרם החברתי:
המפתח להתמודדות עם החרם החברתי:
נמצא בידיים של הצוות החינוכי – המורה, היעוץ החינוכי, המנהל. ולעיתים, אפילו המנקה או המאבטח, ש"פשוט רואים הכול".
זיהוי מוקדם:
המורה מבחין:
- בילד שיושב לבד – מזה זמן רב.
- בילדים, שמדברים עליו בגיחוך.
- בסימנים של הדרה.
עליו לבדוק מאחורי הקלעים, לשוחח אישית עם המעורבים, עוד לפני שהחרם מתבסס.
התערבות שקטה:
ההתערבות צריכה להיות, רגישה, שקולה ולא מתלהמת, כדי לא "להצית" את הכיתה, ולא לבייש את הילד.
דיבור כללי ולא מאשים:
ב"שיחת המחנך" בכיתה, חשוב שהוא לא יציין שמות, ולא יאמר: "יש כאן חרם".
במקום זאת, לדבר על: * ערכים, * תחושת שייכות,* ואחריות הדדית.
השיח, צריך להחזיר את הילדים למקום של רגש, אחריות ובחירה, ולא של אשמה או הגנה.
על המורה לתת מקום בטוח לילד הפגוע:
- לשוחח איתו באופן פרטי, אמפתי – (הזדהותי) – ולא חוקר.
"אני רואה שאתה עובר תקופה לא פשוטה, אני רוצה שתדע שאני איתך".
- לא "לגרור אותו לעימות" מול הכיתה, ולא לחשוף את רגשותיו בפומבי.
- חשוב לשקם, את תחושת הערך שלו – על ידי עידוד, הזדמנויות להצלחה וחיזוק אישי.
עבודה עם הקבוצה – החזרת האמפתיה-ההזדהות:
החרם, הוא תופעה קבוצתית, לכן יש לפעול גם עם הקבוצה:
- בשיח על: מהי חברות אמיתית.
- בפעילויות חווייתיות של: שיתוף, עזרה הדדית – ותמיכה.
- הצבת אתגר בכיתה: "איך, אנחנו הופכים את הכיתה שלנו, לכיתה שאף אחד לא נשאר בה לבד?".
המטרה היא, ל"אחות את הכיתה" ולהחזיר את תחושת השייכות – לכיתה כולה.
חינוך לאחריות אישית:
חשוב לעורר חשיבה מוסרית, אך מבלי להאשים. יש לומר לתלמידים:
"כשאני שותק בזמן שמעליבים מישהו – גם השתיקה שלי אומרת משהו. אז מה אני בוחר לעשות, כשאני רואה שילד נמצא בצד?"
הימנעות מהסלמה:
יש להיזהר מ: * עונשים קולקטיביים, * בירורים פומביים,
במקום זאת – לנהל שיח רגוע, תוך עידון רגשות, שיביא לתיקון הדרגתי.
קביעת גבולות וכללים ברורים:
- נגד חרם והצקות – בכיתה ובבית הספר כולו.
- התייחסות מיידית לכל אירוע חרם.
מסר מרכזי לתלמידים:
* "בכיתה שלנו – כל אחד שייך".
* "לא נמדדים בכמה חברים יש לי, אלא – בכמה אנשים אני מצליח לשמח, להקשיב ולעזור לאחרים".
* "להיות חבר זה לא להסכים עם כולם – זה לדעת לראות, להבין ולהכיל גם את מי ששונה ממני."
מעקב מתמיד:
מעקב מתמיד אחר שינויים במצב הרוח ובהתנהגות; ירידה במוטיבציה, חוסר עניין בלימודים או בפעילויות חברתיות – עשוי להוות איתות מוקדם, לחרם חברתי שקט.
לסיכום:
בית הספר בשיתוף ההורים, מהווה כלי מרכזי במניעת החרם החברתי, ובהבטחת סביבת למידה בטוחה ותומכת, שבה כל ילד, יכול להרגיש מוערך, שייך ובטוח.
אל תחמיצו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק א': לאחר המקרה המצער – כך תזהו שהילד שלכם נמצא במצוקה
חלק ב': הלב שורף מבפנים: זהו החרם הנפוץ והקשה ביותר לגילוי
חלק ג': בלי ששמתם לב: כך הילד הופך להיות מנודה ומוחרם בכיתה
חלק ד': התרסקות מבפנים: 'הצלקת השקטה' שהחרם משאיר בנפש
חלק ה': לא נעצר בדלת הכיתה: כך מגיע החרם לסלון הבית שלכם
חלק ו': הכיתה הופכת לשדה מוקשים: זהו אחד הסימנים המסוכנים
חלק ז': תגלית לא נעימה: מה גורם לילד להיות במעגל המחרימים
חלק ח': הילד שלכם הצטרף לחרם? זו צריכה להיות התגובה מצידכם
חלק ט': הילד שותק, ליבו צועק: משפטים קטנים מסגירים את המצב
חלק י': אין מקום לשתיקה: ערנות יכולה להציל את נפשו של הילד
חלק י"א: 3 סוגי הקשבה: כך תצליחו לחזק את החוסן הפנימי של הילד
המשך אי"ה בשבוע הבא
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
